דוח מחקר, מעובד על פי עלון הנוטע 11, (1977), עמ' 745-738.
מבוא
במשך שנים רבות נערכו ניסויים רבים במחלקה לנשירים, לגפן ולזית שבמינהל המחקר החקלאי, במטרה למצוא שיטות להחלשת הקשר בין הפרי לעץ, כדי להקל את עבודת המסיק ולהגביר את הספקי העבודה. בזיתי מאכל ובייחוד בזיתים לשמן מהווה המסיק מרכיב עיקרי של ההוצאות (לימי עבודה).
עבודות המחקר התרכזו בחומרים משחררי אתילן - אתרל ואלסול. התוצאות שהתקבלו בעקבות השימוש בחומרים האלה הצביעו על החלשה ממשית בקשר שבין הפרי לעץ, כלומר: התפתחה בעוקץ הפרי רקמת ניתוק כתוצאה מן הטיפול. השאיפה היא להפחית את כוח הניתוק מתחת ל150- גרם, בעזרת הטיפולים. כאשר כוח הניתוק הוא מתחת ל150- גרם, טלטול ענפי העץ ביד גורם לנשירה כמעט מלאה של הפירות. לשם כך נערכה סדרה של ניסויים, בעיקר בזיתים מזן סורי ומזן מנזנילו, ונבדקו הריכוזים המיטביים של אתרל ואלסול.
החומרים והשיטות
למטרת הניסוי נבחרו חלקות שונות בשומרון, בשפלת החוף ובעמק בית שאן. הטיפולים בוצעו בעצים מבוגרים (לפחות 8 עצים בכל קבוצת טיפול). הריסוסים נעשו במרססים מוטוריים. הייתה הקפדה על כיסוי מלא של כל נוף העץ, בעזרת "רובים". כמות התרסיס הייתה 40-15 ליטר לעץ, בהתאם לגודל העץ.
מדידות הכוח הדרוש לניתוק נעשו בעזרת דינמומטר, ונבדקו לפחות 50 פירות מכל טיפול. הפירות נבחרו באופן מקרי מעצים שונים של אותו טיפול. הפרי נמסק על גבי יריעות פלסטיק, נאסף ונשקל. במקרים אחדים הפרידו את העלים מן הפרי ושקלו אותם בנפרד, כך שנתקבלה מדידה מדויקת של כמות העלים שנשרו.
חומרי הריסוס שנבדקו היו אתרל ואלסול. האתרל הכיל משטח טריטון 100, ובמרבית המקרים גם NaOH, שגרם להעלאת הpH- ל7-. האלסול הכיל משטח בחומר המסחרי.
התוצאות
תוצאות הטיפולים באתרל לעידוד נשירת הזיתים מזן סורי מובאות בטבלה.
תוצאות הטיפולים באתרל ובאלסול לעידוד נשירת הזיתים מזן מנזנילו מובאות בטבלה.
דיון ומסקנות
הטיפול בחומרים משחררי אתילן שניתן לעצי הזית הקל מאוד את עבודת המסיק. עם זאת, נראה לנו שזנים מסוימים מגיבים על הטיפול טוב יותר מאשר זנים אחרים. באותם הזנים שמגיבים טוב על הטיפול מצאנו גם השפעה רבה על נשירת עלים. נראה שהסיבה לכך היא הקשר הטבעי החזק יותר בין הפרי לעץ בזני המאכל.
בניסויים שנערכו בזן מנזנילו, ההשפעה של שני החומרים לא הורידה במידה מספקת את כוח הניתוק, ולא תרמה לנשירת הפירות בשעת טלטול הענפים ביד. בריכוזים גבוהים של אתרל, כאשר כוח הניתוק היה פחות מ150- גרם, הייתה נשירה רבה של עלים.