ריבוי צמחים בתרבית רקמה מתחיל ממקטע צמחי. מקטעים צמחיים יכולים להיות ניצנים, קטעי עלה, קטעי גבעול, קדקודי צמיחה של גבעולים או של שורשים, ניצני פריחה, קטעי ענפי תפרחת או פירות צעירים. מהיכן לקחת מקטעים, את זאת קובעים לפי מטרת הגידול ולפי מין הצמח שרוצים להרבות.
כאשר מטרת הגידול היא ניקוי מנגיפים, משתמשים במריסטמה הקדקודית של הניצן האמירי. המריסטמה הקדקודית היא החלק הצעיר ביותר בצמח ויש להניח שעדיין לא הספיקה להזדהם מנגיפים.
כאשר מטרת הגידול היא ריבוי מהיר נוהגים להשתמש בשתי שיטות: (א) ריבוי צמחים מניצנים אמיריים או מניצנים צדדיים; (ב) ריבוי צמחים מקטעים של גבעול, מעלה, משורש או מקאלוס.
ניצנים אמיריים וניצנים צדדיים הם המקטעים העיקריים לריבוי מהיר במינים רבים, עשבוניים ומעוצים כאחד. בשיטה זו משתמשים לריבוי תפוחי אדמה, אספרגוס, מלפפון, עצי אקליפטוס ועוד מינים רבים. ניצנים אמיריים מתאימים במיוחד לריבוי מהיר, כי התפתחות הנצרים מהם היא ישירה, בדרך כלל, ולא באמצעות רקמת קאלוס. התפתחות כזו מבטיחה יציבות גנטית שהכרחית לריבוי וגטטיבי. בריבוי מהיר, המטרה היא להשרות ייצור של הרבה נצרים מכל ניצן. לכן, כאשר משתמשים בניצנים אמיריים יש צורך להתגבר על השלטון הקדקודי. אם לא "שוברים" את השלטון הקדקודי, מתפתח נצר אחד בלבד מכל ניצן. הוספת ציטוקינין למצע, מעודדת התפתחות ניצנים צדדיים ועל ידי כך מסייעת להתגבר על השלטון הקדקודי. בצמחים מעוצים, קשה להתגבר על זיהומים ועל גורמי מחלה בתרבית, ולכן יש לבחור את הניצנים הצעירים שהם פחות מעוצים.
צמחונים יכולים להתפתח בתרבית רקמה גם מחלקי צמח אחרים, כמו: חלקי עלה, חלקי גבעול או חלקי שורש. בשיטה זו מרבים צמחים כמו: גרברה, ביגוניה, טבק ועגבנייה. תאים מסוימים במקטעים האלה הופכים בתרבית לתאים מריסטמטיים ומהם נוצרים ניצנים אדוונטיביים. ריבוי מניצנים אדוונטיביים עשוי להיות מהיר יותר מריבוי מניצנים אמיריים וצדדיים, אך הוא עלול לגרום לאי-אחידות גנטית.