לעתים, כאשר יוצרים תנאים מתאימים לגידול צמח מסוים שרצוי לנו, מופיעים בשטח גם צמחים אחרים חסרי ערך כלכלי. צמחים כאלה מנצלים את התנאים שאנחנו מייצרים והם מהווים מתחרים קשים לצמח שאנו מגדלים. כדי לסלק את העשבים הרעים - משתמשים באמצעים מכניים: חריש, עידור ותלישה בידיים. סילוק כזה דורש עבודת ידיים רבה ולכן עלותו לחקלאי יקרה. כיום, נוהגים לעשב באמצעות חומרים קוטלי עשבים. קוטלי העשבים פוגעים רק בעשבים הרעים ואינם פוגעים בצמחים הרצויים לנו, ולכן הם יכולים להחליף את פעולת העישוב המכנית.
בעזרת האוקסין הסינתטי 2,4-D משמידים בשדות החיטה והשעורה כל מיני עשבים רעים דו-פסיגיים רחבי-עלים (למשל, חרדל). הדגניים עמידים לאוקסין הזה, אפילו אם הוא ניתן בריכוז גבוה, יחסית. עיקר ההבדל בין הצמחים הדו-פסיגיים לחד-פסיגיים הוא כנראה במבנה העלים שלהם. לצמחים הדו-פסיגיים יש עלים רחבים ואופקיים, ולכן תרסיס האוקסין יכול להישאר עליהם זמן רב ולחדור לרקמות. לעומת זאת, לצמחים החד-פסיגיים, יש עלים צרים ואנכיים וטיפות הרסס שפוגעות בהם מחליקות במהירות לקרקע ואינן מצליחות לחדור לרקמות.
האוקסינים הסינתטיים שפותחו להשמדת עשבים מסוגלים לפגוע במערכות פיסיולוגיות בסיסיות של הצמחים גם כשהם ניתנים במינון זעיר. החומרים האלה גורמים לכיפוף העלים, להפסקת ההתארכות, להתרככות ולהרס הרקמות. התופעות האלה אופייניות להשפעות של האתילן על הצמח. לכן חושבים החוקרים, שחלק מההשפעה ההרסנית של האוקסינים, כקוטלי עשבים נובע מהשפעתם על ייצור האתילן בצמח.
לאוקסינים הסינתטיים יש עוד מאפיין חשוב, והוא רעילותם הנמוכה. ואולם, חשוב לציין שתכונה זו אינה אופיינת לאורנג' (Orange), שהוא תערובת של שני אוקסינים סינתטיים: 2,4-D ו- 2,4,5-T. במלחמת ויטנאם הרבו להשתמש בחומר הזה, למטרות שילוך עלוות הג'ונגלים. ואז התברר שהחומר רעיל לבני אדם ולבעלי חיים; לבני אדם הוא גרם פגיעות עור חמורות בראש ובחלקים עליונים של הגוף. את החומר 2,4,5-T אסרו לגמרי לייצר לאחר שגילו את ההשפעות המסרטנות שיש לו.
המשך השימוש באוקסינים הסינתטיים וכן פיתוח חומרים חדשים להשמדת עשבים, תלויים אם כן לא רק ביעילות שלהם ובמחירם, אלא גם במידת רעילותם.