נוסף לחקר הגורמים החיצוניים, כמו: הטמפרטורה ואורך היום, המשפיעים על הפריחה, נערכו עבודות שונות לבירור מידת מעורבותם של ההורמונים בבקרת הפריחה. בכמה מחקרים בדקו את השינויים שחלים בתכולת הורמונים מסוימים בצמח, בעקבות יצירת הפרח. מן המחקרים האלה עדיין לא ניתן להסיק מסקנות ברורות וחד-משמעיות על תפקודם של ההורמונים בבקרת תהליך הפריחה.
עם זאת, ידוע שההורמון העיקרי שיש לו השפעה על הפריחה הוא הג'יברלין. נמצא שרמת הג'יברלין עולה בצמחים רבים, בעיקר בצמחי יום ארוך ובצמחים דורשי קור, בשלב של יצירת הפרח או בשלבי התפתחותו. בצמחים כאלה, הטיפול בג'יברלין יכול להחליף, באופן חלקי, את השפעת היום הארוך או את השפעת הקור. פעולת הג'יברלין אינה דומה בכל הצמחים: בצמחים מסוימים הוא מזרז את ההשראה, ואילו בצמחים אחרים הוא פועל בשלבי התפתחות הפרח והתארכות הגבעול. הג'יברלין מזרז את הפריחה גם במקרים שבהם היא מתעכבת עקב תרדמת הניצן. במקרים כאלה, הג'יברלין שובר את תרדמת הניצן.
ברוב צמחי היום הארוך ובצמחים דורשי קור, הג'יברלין מזרז את הפריחה. אבל בפוקסיה, למשל, שהוא צמח יום ארוך, הג'יברלין מעכב את הפריחה. הטיפול בג'יברלין מעכב את יצירת הפריחה גם בכמה צמחי יום קצר, למשל: בחלבלוב ההדור, ובעצים רבים, למשל: בעצי פרי נשירים ובהדרים.
עד כה לא ניתן להסביר באיזו דרך מזרז הג'יברלין את הפריחה, כנראה, משום שטרם נעשה הזיהוי הכימי של הג'יברלין המעורב בתהליך. עד כה, זוהו יותר מ100- ג'יברלינים שונים, מהם רק ג'יברלין אחד מעורב, כנראה, בכל תהליך ואילו כל האחרים הם חומרי מוצא או תוצרי פירוק של אותו חומר.
האתילן הוא הורמון אחר שמעורב בתהליך הפריחה. ברוב מיני הצמחים הוא מעכב את הפריחה, אבל יש צמחים, כמו: אננס ומנגו, שהטיפול באתילן מעודד את התפתחות הפרחים שלהם. גם בצמחי נוי גיאופיטים שונים, כמו: אירוס ופרזיה, מעודדים את התפתחות הפרח בעזרת אתילן. זה שנים רבות ידוע, שלאחר שרפה שפורצת באזורים צחיחים בדרום אפריקה ובאוסטרליה חלה התפרצות של צמיחה מחודשת ופריחה של צמחים רבים. בעקבות התצפיות על עידוד הפריחה של גיאופיטים בשטחי בר לאחר שרפות, החלו חקלאים ליצור שרפות מלאכותיות ולעשן בצלים ופקעות בחדרים סגורים, כדי לזרז פריחה. תחילה חשבו, שהטמפרטורה הגבוהה היא הגורם המעודד את הפריחה, אך התברר שטיפול בטמפרטורה גבוהה בלבד לא גרם לתגובה דומה. העובדה שהעישון הניב תוצאות דומות לאלה של שרפה, העלתה את ההשערה שגורם כלשהו, שנמצא בעשן, הוא שאחראי לזירוז הפריחה. ואמנם, בבדיקת הרכב העשן מצא החוקר היפני אימאנישי תכולה של כ100- ח"מ אתילן. החוקר אימאנישי גם הוכיח שבטיפול באתילן אפשר לקבל תוצאות דומות לאלה שנתקבלו בעישון, או אף טובות יותר.
כיצד מעודד האתילן את ייצור הפרחים עדיין לא ידוע. בניסויים שנעשו בברודיאה ובאירוס נמצא שהאתילן הגדיל במידה ניכרת את קדקוד הצמיחה. ייתכן אפוא שעידוד הפריחה נעשה על ידי עידוד הגדילה של קדקודי הצמיחה.
השפעת האוקסין על עידוד הפריחה קיימת בכל הצמחים ממשפחת הברומליים, לדוגמה, באננס. בעבר, לפני פיתוח חומרים משחררי אתילן, כמו אתרל, נהגו לרסס את האננס באוקסינים סינתטיים. היום ברור, שהשפעת האוקסין על זירוז הפריחה היא עקיפה. האוקסין מזרז את הפרשת האתילן, והוא, כנראה, הגורם הישיר לזירוז התהליך.
ה-ABA פועל במקרים רבים בצורה שדומה לפעולת היום הקצר, כלומר: הוא מעודד פריחה בכמה צמחי יום קצר, כמו: הליפופית היפנית, ומעכב פריחה בכמה צמחי יום ארוך.
הציטוקינינים מזרזים פריחה בכמה צמחים, למשל בעולש ובליפופית היפנית. ואולם, בצמחים רבים אחרים שטופלו בציטוקינינים לא נמצאה השפעה מזרזת, ובכמה מקרים נמצאו סימני נזק ואף היה עיכוב בפריחה ובצמיחה.
חשובה במיוחד פעולתם של מעכבי הצמיחה האנטי ג'יברלינים. בצמחי נוי מעוצים, הטיפול בחומרים כאלה גורם לעיכוב צמיחת הענפים ולעידוד יצירת ניצני הפריחה. הטיפול בחומרים מעכבי צמיחה מאפשר להפוך את הצמחים המטופלים מצמחים עונתיים לצמחים שפורחים כל השנה.
לסיכום, ניתן לומר, שהבקרה על תהליך הפריחה עדיין לא ברור. התהליך מושפע, כנראה, מהורמונים מזרזים ומהורמונים מעכבים, והמאזן בין ההורמונים השונים קובע אם תהיה פריחה או אם היא תעוכב.