מוטמעים נעים בצינורות השיפה מאיברי הצמח שבהם הם נוצרים, הנקראים מקור, אל איברים שבהם הם מנוצלים, הנקראים מבלע. המקורות העיקריים של המוטמעים הם העלים. כל חלקי הצמח שלא יכולים לספק את צורכיהם התזונתיים פועלים כמבלעים, למשל: קצוות מתארכים של גבעולים ושורשים, זרעים, פירות ואיברי אגירה. עם זאת, איברי האגירה משמשים גם כמקור, כאשר הם מייצאים את המוטמעים שנאגרו בהם לאיברים מתפתחים בצמח.
בנבטים צעירים, הפסיגים הם המקור העיקרי והשורשים הם המבלע העיקרי. בצמחים מבוגרים יותר, בשלב הווגטטיבי, העלים העליונים מייצאים מוטמעים לקדקוד הנצר, העלים התחתונים מייצאים מוטמעים בעיקר לשורשים, והעלים האמצעיים מייצאים מוטמעים לשני הכיוונים. דגם כזה של פיזור המוטמעים משתנה כשהצמח עובר משלב וגטטיבי לשלב רפרודוקטיבי. בשלב הרפרודוקטיבי, קיימת תחרות על המוטמעים בין הפרחים והפירות המתפתחים לבין העלים. פירות מתפתחים הם מבלעים חזקים והם מושכים מוטמעים מעלים קרובים ולעתים גם מעלים רחוקים מהם, וגורמים עקב כך לעיכוב בצמיחה הווגטטיבית.
המנגנון של משיכת מוטמעים מן העלים אל הרקמות של הפירות, לעתים אפילו בניגוד למפל הריכוזים, עדיין אינו מובן אך ידוע שלמווסתי הצמיחה אוקסין, ציטוקינין, ג'יברלין ואתילן, שנוצרים בזרעים ובפירות המתפתחים, יש השפעה בבקרת התהליך.
במטרה לבדוק את מנגנון ההכוונה של זרימת המוטמעים, ערך החוקר פנו (1978, Penot) ניסוי, ובו הוא השתמש בפחמן רדיואקטיבי ובעלה מנותק של גרניום. בנקודה מסוימת, בצד אחד של העלה, הוא הניח טיפה אחת של אוקסין; בצד אחר הוא טפטף טיפת מים לביקורת, ובקצה העליון - טיפת גלוקוז מסומן בפחמן רדיואקטיבי. לאחר 48 שעות, הוא בדק את פיזור הפחמן המסומן בעזרת צילום אוטורדיוגרפיה. הצילום הראה שהפחמן המסומן התרכז בצד שבו הונחה טיפת האוקסין. בניסויים דומים, על ידי שימוש בסוכרים ובחומצות אמיניות מסומנות בפחמן רדיואקטיבי התברר שמוטמעים נעים בצמח אל אתרים שבהם יש ריכוז גבוה של מווסת צמיחה.