יצורים חיים מתאימים את הפעילות שלהם לסביבה שלהם. בעלי חיים, בהיותם בעלי כושר תנועה, יכולים לשנות את התנאים הסובבים אותם במידה מסוימת. הם יכולים לחפש מזון או שתייה, לחפש או אף ליצור מקום מוגן מחום או קור. הצמח, לעומת זאת, מתפתח במקום אחד ומרגע נביטתו ועד סוף חייו אינו יכול לזוז. בהעדר אפשרות לזוז מן המקום, מותאמים צורתו וקצב גידולו של הצמח לתנאים השוררים בבית גידולו. ההתאמה לתנאי הסביבה מתאפשרת הודות ליכולת של הצמח לחוש את המתרחש סביבו ולהגיב. בעלי חיים מגיבים לשינוי בסביבה על ידי שינוי בהתנהגות, ואילו הצמחים מגיבים לשינוי בסביבה על ידי שינוי בשיעור הצמיחה, בכיוון הצמיחה ובמשך הצמיחה. במהלך האבולוציה התפתחה בצמחים היכולת לחוש גירויים סביבתיים, כמו: טמפרטורה, כוח כובד, עוצמת אור, הרכב אור, ואורך תקופת האור במשך היממה, וכן השפעות כימיות ומכניות שונות, ואף להגיב לגירויים כאלה. הגירויים נקלטים בצמח, ומפעילים תהליכים פיסיולוגיים וביוכימיים המשפיעים על גידולו ועל התפתחותו.
עליית הטמפרטורות בסוף החורף, למשל, שוברת תרדמה של זרעים ושל ניצנים מסוימים; חושך או עוצמת אור נמוכה גורמים להתפתחות צמחים חיוורים חסרי כלורופיל בעלי עלים קטנים וגבעול ארוך; שינוי באורך היום או שינוי בטמפרטורה מעודדים פריחה במיני צמחים; כוח הכובד מעודד צמיחה של שורשים כלפי מטה ושל נצרים כלפי מעלה; כל התגובות האלה של הצמח הן תגובות המתאימות את הצמח לתנאי סביבתו ומאפשרות לו להתקיים ולהתרבות. כך לדוגמה, הזרעים והניצנים, שמתעוררים בעקבות ההתחממות של סוף תקופת הקור, ייהנו במהלך התפתחותם מתנאים נוחים השוררים באביב; הצמחים הארוכים והחיוורים המתפתחים בתגובה לעוצמת אור נמוכה, מותאמים לצמיחה בצל. בשביל צמח המתפתח בצל, ייצור עלים וכלורופיל הוא בזבוז משאבים. לעומת זאת, הצמיחה המהירה לגובה חשובה לו כדי להגיע מהר אל מקור האור. כשהצמח "יגיע" למקום מואר צורת הצמיחה שלו תשתנה. הצמיחה המזורזת תיפסק, והעלים והכלורופלסטידות הנחוצים לתהליך הפוטוסינתזה יתפתחו.
כיצד קולטים הצמחים את הגירוי? איך הם מעבירים את הגירוי מאזור החישה לאזור התגובה? מה הן צורות התגובה האופייניות?
לצמחים אין איברי חישה ומערכת עצבים כמו לבעלי חיים. את הגירויים קולט הצמח באברונים שונים המפוזרים בחלקי צמח שונים. את הגירוי של כוח הכובד קולט הצמח בעמילופלסטים הנמצאים בכיפת השורש ובאזורי התארכות בגבעולים. את הגירוי של אורך היום, המשרה פריחה, קולט הצמח בעזרת מולקולות פיגמנט הנקראות פיטוכרום.
כאשר אזור קליטת הגירוי מרוחק מאזור התגובה, מעורבים הורמונים בהעברת הגירוי. כך, למשל, גירוי כוח הכובד הנקלט בעמילופלסטים שבכיפת השורש מועבר בעזרת האוקסין לאזור ההתארכות של השורש ושל הנצר; הגירוי המעורר את זרעי הדגניים מתרדמתם מועבר בעזרת ג'יברלינים מן העובר אל שכבת האלוירון ומאפשר את נביטת הזרע.
הצמח מגיב באופנים שונים לגירויים סביבתיים. הוא מגיב על ידי תנועות המושפעות מכיוון הגירוי - תנועות טרופיות, או על ידי תנועות שאינן מושפעות מכיוון הגירוי - תנועות נסטיות. הצמח מגיב בהאטת קצב הצימוח, למשל בכניסה לתרדמה, או בהגברת קצב הצימוח - ביציאה מתרדמה.
חשוב לציין, שבמקרים רבים לא התבררו המנגנונים של תגובות הצמח ולא תמיד ברור מהי התועלת של תגובה מסוימת לצמח וכיצד היא מקנה לו יתרון בהתאמה לסביבתו.