השפעות האתילן על תהליכי צמיחה ידועות כבר שנים רבות, אבל השימוש החקלאי באתילן היה מוגבל במשך שנים, בגלל היותו גז. כדי להשתמש באתילן לזירוז ההבשלה של פירות, יש להחזיק את הפירות בחדרים אטומים לחלוטין, והתנאי הזה הגביל את השימוש המעשי באתילן.
בשנת 1967 יצא לשוק תכשיר חדש בשם אתרל (אתפון). החומר הזה נמס היטב במים ויש לו כושר חדירות מצוין לרקמות הצמח. האתרל יציב ב-pH שנמוך מ-4, אבל ב-pH שגבוה מ-4, הוא מתפרק ומשחרר אתילן ויונים של כלוריד ופוספט. מאחר שה-pH של הציטופלסמה גבוה מ-4, האתרל שנקלט וחודר לתאים מתפרק ומשחרר אתילן לתאים. האתילן שמשתחרר מהאתרל משפיע כמו האתילן הטבעי של הצמח. פיתוח האתרל ופיתוח חומרים אחרים שמשחררים אתילן בצמח, הרחיבו מאוד את היישומים החקלאיים באתילן.
האלסול גם הוא חומר משחרר אתילן בתמיסה מימית. האלסול משחרר אתילן הרבה יותר מהר מאשר אתרל והוא גם פחות רגיש לשינויים ב-pH.