בגידול זיתים, המסיק מהווה מרכיב עיקרי של ההוצאות, מאחר שפעולת המסיק גוזלת זמן רב. במסיק הזיתים צריך להשקיע אנרגיה רבה, כי הזיתים נקטפים בשלב שהפרי עדיין מחובר בכוח רב, יחסית, לעוקץ. מועד המסיק נקבע לפי דרישות השוק והוא מקדים בארבעה חודשים את מועד ההבשלה הטבעית של הפירות.
יש שיטות שונות של מסיק זיתים, לפי שיטות הגידול ולפי השימוש שייעשה בפרי. בשיטת החביטה חובטים את ענפי העץ במקלות ארוכים והפרי נופל על הקרקע או על יריעות שפרושות על הקרקע. בקטיף כזה, הפרי נפגע מהחבטות וגם ענפי הזיתים ניזוקים. בשיטת מסיק אחרת, מנתקים באצבעות את הפרי מעוקצו, והוא נופל על יריעות הפרושות מתחת לעץ. שיטה זו אמנם אינה פוגעת בעץ, אך אינה מונעת את הפגיעות בפרי, לכן היא מתאימה רק לזיתי שמן. שיטת המסיק המקובלת לזיתי מאכל, נעשית אף היא בידים, אבל את הזיתים אוספים לתוך כלי קיבול מרופדים. מן הכלים המרופדים מועבר הפרי לתיבות או למכלים גדולים. במשך השנים פותחו כלי עזר, כמו: מסרקות רוטטים או מנערי ענפים להשרת הפרי על ידי זעזועים. נעשו גם ניסיונות להשיר את הפרי בעזרת זרמי מים ומשבי אוויר אולם בשיטות האלה נגרמו נזקים מכניים לפרי או לעצים.
הצלחה רבה יותר הייתה למכונות הקטיף. המכונות האלה מנענעות את העץ עד לנפילת הפרי, וגורמות לנשירה של 80%-60% מן הפירות, מבלי לגרום נזק לעץ ולפירות. ואולם, הפרי שנשאר על העץ מהווה הפסד כלכלי בשנתיים של גידול: בשנה הראשונה, ההכנסה קטנה בגלל ההפסד של הפרי שלא נקטף, ובשנה השנייה הפרי שנשאר על העץ גורם לירידה במספר הפרחים, ובשל כך גם להפחתה ביבול.
במקביל לפיתוח האמצעים הטכניים, פותחו שיטות להחלשת הקשר בין הפרי לעוקץ בעזרת חומרים כימיים. טיפולים אלה ניתנים לפני הפעלת המכשור המכני ואפילו לפני המסיק ביד. הטיפולים הכימיים המקובלים היום לייעול הקטיף הם טיפולים בעזרת חומרים משחררי אתילן. חלק מהחומרים האלה אמנם יעילים בהשרת פירות, אולם הם גורמים נזק לעץ מאחר שהם גורמים גם לנשירת עלים מוגברת. כאשר יותר מ25%- מן העלים נושרים, נפגע גם היבול של השנה העוקבת, בגלל פגיעה בהתפתחות הפרחים. נשירת עלים מוגברת אף חושפת את העץ למחלות: לכל צלקת של עלה שנשר יכולים לחדור גורמי מחלה, כמו: חיידקים ופטריות. הטיפולים היעילים הם אלה שגורמים לנשירה של לפחות 90% מהפרי, ולנשירת עלים קטנה מ-25%.