התנועות הנסטיות הן תנועות שבהן הצמח מגיב לגירוי חיצוני, אך בניגוד לתנועות הטרופיות, כיוון התנועה של הצמח או של איבר בצמח אינו תלוי בכיוון שממנו הגיע הגירוי. לדוגמה, פריסת העלים ביום וסגירתם בלילה בכמה מיני צמחים, וכן סגירת העלים בצמח המימוסה, אלה הן תנועות נסטיות. יש שני מנגנונים הגורמים לתנועות בצמח: במנגנון אחד, הצמח נע כתוצאה מצמיחה בלתי אחידה בשני חלקים של האיבר שנע; במנגנון אחר, התנועה היא תוצאה של שינויים בלחץ הטורגור בתאים מיוחדים באיבר שנע. שינויי הלחץ נגרמים בתגובה לגירויים חיצוניים כמו: עקת יובש, אור או מגע. הגירוי גורם שינוי בחדירות של ממברנות ליונים, כמו: אשלגן או כלור. יציאת יונים מן התאים גורמת ליציאת מים ולירידת לחץ הטורגור באותם תאים. כאשר נכנסים יונים לתאים, נכנסים בעקבותיהם מים, ולחץ הטורגור בתאים עולה. באזורים רגישים יש ארגון מיוחד של תאים, כך שרק בחלק מן התאים חל השינוי בלחץ. ההבדלים בלחץ הטורגור בין התאים באזורים הרגישים הם שגורמים לתנועה.
תגובת ההתקפלות של עלי הצמח במינים מסוימים, בתגובה לעקת יובש, נקראת הידרונסטיה (הידרו=מים; נסטיה=דחיסה). התקפלות העלים נגרמת כתוצאה מהקטנת לחץ הטורגור בתאי תנועה, שנקראים בּולִיפוֹרים. שכבת הקוטיקולה בתאי הבוליפורים דקה מאוד או חסרה לחלוטין, ולכן יש איבוד מים מהיר מתוך התאים האלה, לחץ הטורגור בתאים יורד, ולחץ הטורגור הגבוה יותר, בשכבת התאים התחתונה של העלה, גורם להתקפלות. התקפלות העלים מקטינה את שטח הפנים החשוף לאוויר היבש, ובאותו זמן גם הפיוניות נסגרות. התגובות האלה של הצמח מפחיתות את הדיות ומהוות אחד המנגנונים שבהם מתגוננים הצמחים מפני עקת יובש.
יש צמחים שהעלים שלהם מתקפלים בחושך ושבים ונפרסים באור. תנועה זו, התלויה במחזור היממה, נקראת פוטונסטיה (פוטו=אור; נסטיה=דחיסה). את גירוי האור קולטת מולקולת הפיטוכרום, ובבקרה של התנועה מעורב גם השעון הביולוגי. מרבית התנועות הפוטונסטיות של עלים נגרמות כתוצאה משינויים החלים במפרקי פטוטרות העלים, באברון שנקרא פּוּלְוִינוּס (Pulvinus). המבנה האנטומי המיוחד של תאי הפרנכימה בפולווינוס מאפשר להם להתמתח בקלות יחסית. עם קבלת הגירוי, משתנה החדירות של התאים בשני צדי הפּוּלְוִינוּס: בצד אחד יוצאים יונים מן התאים ובצד האחר נכנסים יונים אל התאים. כתוצאה מכך, מתרחשים שינויים בלחץ הטורגור. כאשר לחץ הטורגור בצד התחתון של הפּוּלְוִינוּס נמוך יותר מאשר בצד העליון, העלה מתקפל. ולהפך, כאשר לחץ הטורגור בצד העליון של הפולווינוס נמוך יחסית לעומת הצד התחתון, העלה נפרס.
גם גירוי מכני עשוי להשפיע על סגירה ופתיחה של איברים שונים בצמח. תנועה מסוג זה נפוצה במינים רבים של צמחים והיא נקראת תיגמונסטיה (תיגמו=מגע; נסטיה=דחיסה). הנודעת מכול היא תנועת העלים בצמח המימוסה ("אל-תיגע-בי") - ברגע שנוגעים באחד מעלעליו, עובר הגירוי גם לעלעלים הסמוכים והם מתקפלים ונסגרים. ההתקפלות נגרמת בשל יציאת מים וירידת לחץ הטורגור בתאים בצד התחתון של הפּוּלְוִינוּס.
בניסויים מבוקרים התברר, שגם שינוי בטמפרטורה או גירוי חשמלי, גורמים לתגובה דומה. לשם מה מתקפלים עלים בעקבות מגע עדיין לא ברור. לפי אחת ההשערות, התקפלות העלים משמשת לצמח כאמצעי להתגונן מפני חרקים מזיקים. דוגמה אחרת של תנועה תיגמונסטית היא סגירת העלים בצמחים טורפים. הצמחים האלה מושכים אליהם חרקים בעזרת צוף שהם מפרישים. החרק הנמשך אל הצוף נוגע בשערות החישה של הצמח, מפעיל את "המלכודת הקטלנית" חיש מהר והופך לארוחה מזינה עבור הצמח הטורף.
במינים רבים של צמחים, גירוי מכני, בעיקר חיכוך, גורם לעיכוב בהתארכות הגבעול ולהגדלה בהיקפו. התופעה הזו של השפעה על צורת הצמח נקראת תיגמומורפוגנזיס (תיגמו=מגע; מורפו=צורה; גנזיס=התהוות). בטבע נגרמים שינוים התפתחותיים מסוג זה בהשפעת גירוי מרוחות, מטיפות גשם או ממגע של בעלי חיים. לפי השערת החוקרים, המנגנון ההתפתחותי הזה מאפשר לצמח להתחשל ולשרוד בתנאי סביבה קשים.