לרוב הצמחים, ההפריה היא תהליך חיוני ליצירת הזרעים, והתפתחות הזרעים דרושה, בדרך כלל, להתפתחות הפרי. בזנים רבים של צמחי תרבות, נוצרים פירות גם ללא הפריה. בצמחים כאלה מתפתחת השחלה לציפה, מבלי שמתפתח שק העובר. לתופעה זו קוראים פרתנוקרפיה, והפירות הפרתנוקרפיים המתפתחים הם פירות ללא זרעים. פירות פרתנוקרפיים עשויים להתפתח בכל מיני תנאים: יש צמחים שפעולת ההאבקה בלבד גורמת להתחלת התפתחות הפירות שלהם, למשל: במיני סחלבים; בצמחים אחרים, למשל: בבננה, השחלה מתפתחת לפרי גם אם לא הייתה האבקה כלל; יש מקרים שבהם יש הפריה, אולם העוברים מתים ומתנוונים, למשל: בזני גפן חסרי זרעים. בטבע, כמעט לא מוצאים פירות ללא זרעים, משום שהזרעים חיוניים לריבוי הצמחים.
במחקר החקלאי יש עניין רב למצוא שיטות להשראת פרתנוקרפיה בצמחים. להתעניינות זו יש כמה סיבות: (א) לפירות פרתנוקרפיים יש ביקוש גדול בשוק - לקוחות מעדיפים פירות כאלה מכיוון שאין בתוכם זרעים, ובתעשייה הם רצויים כי קל יותר לעבד אותם; (ב) פירות פרתנוקרפיים יכולים להתפתח ללא האבקה, שתלויה ברוח ובחרקים; (ג) פירות שמתפתחים ללא תלות בתנאים חיצוניים ניתנים לשיווק במשך עונה ארוכה יותר ובמועד הרצוי לחקלאי. בעגבנייה, למשל, תנאי סביבה קיצוניים, בעיקר טמפרטורות נמוכות מדיי או גבוהות מדיי, גורמים להיווצרות אבקה בלתי חיונית. במצב כזה, נמנעת הפריה ופירות אינם יכולים להתפתח. גידול עגבנייות מוגבל אפוא לעונות מסוימות בלבד. ייצור פרי עגבנייה פרתנוקרפי, מאפשר לחקלאי לקבל יבולים גם כשטמפרטורות הסביבה נמוכות מדיי או גבוהות מדיי.
פירות מתפתחים הודות לגירוי הורמונלי שמתקבל מן הזרעים המתפתחים בשחלה. הזרעים מייצרים ציטוקנינים, אוקסינים וג'יברלינים. הציטוקנינים מעודדים חלוקת תאים, האוקסינים והג'יברלינים מעודדים התארכות תאים ברקמות של הפרי הגדל. נוסף להשפעה הישירה, יש להורמוני הצמיחה גם השפעה עקיפה; הם יוצרים אזורי מבלע בפרי ומושכים לאזורים האלה מוטמעים מחלקים אחרים של הצמח. באופן כזה הם מעודדים את התפתחות הפרי. בפירות פרתנוקרפיים טבעיים, הרקמות של הפרי מכילות כמות גדולה של הורמונים. רקמות אלה מהוות תחליף לזרעים כמקור עיקרי של ההורמונים בפרי.
אפשר ליצור פירות ללא זרעים על ידי השראת פרתנוקרפיה בעזרת מווסתי צמיחה. ברוב הצמחים הסולניים והדלועיים ניתן להשרות פרתנוקרפיה על ידי ריסוסים של אוקסין או ג'יברלין על הפרחים, לפני שהם מואבקים. האוקסין החיצוני (המרוסס) מחליף את האוקסין המצוי באבקה ויוצר את הגירוי הראשוני להתפתחות הפירות. האוקסין החיצוני מעודד גם ייצור אוקסין ברקמות הפרי ומסייע להשלמת תהליך התפתחות הפרי. בכמה זנים של גפן בעלי זרעים, ריסוס השחלות המופרות בג'יברלין, גורם להמתת העוברים ולהתפתחות פרי פרתנוקרפי. אולם פירות פרתנוקרפיים, בגלל העדר זרעים, מייצרים מעט מדיי מווסתי צמיחה ומתפתחים לפירות קטנים. הוספה חיצונית של מווסתי צמיחה לפירות הפרתנוקרפיים מעודדת את גדילת הפירות לגודל שמתאים לשיווק.
אמצעי אחר לגרום לפירות פרתנוקרפיים לגדול הוא החיגור.