דוח מחקר, מעובד על פי עלון הנוטע, מ"ג (12), 1989, עמ' 1374-1365.
מבוא
ריבוי ההדרים בארץ נעשה כיום, כמעט באופן מוחלט, בשיטה של הרכבת זנים מסחריים על כנות מתאימות. ריבוי כזה מאפשר לשתלן להתאים את הכנה לסוג הקרקע והמים, לבחור בכנות עמידות למחלות ולמחסורים ולהקנות כושר צימוח ואיכות פרי משופרים. למרות היתרונות שצוינו, יש מקום לשקול מחדש את הפוטנציאל הטמון בגידול זנים מייחורים מושרשים. החושחש מהווה כיום כנה עיקרית לגידול מרבית הזנים המסחריים, אבל מחלת הטריסטזה פגעה באפשרות השימוש בכנת החושחש, ועדיין לא נמצאו כנות אחרות שהוכחו כמתאימות. שיפור השיטות האגרוטכניות ואקלום זנים חדשים מאפשרים גישות חדשות בגידול זנים מייחורים. המחסום העיקרי הניצב כיום בפני שימוש מסחרי בריבוי מייחורים הוא הידע המועט אודות כושר ההשתרשות של זנים בעלי פוטנציאל לריבוי מייחורים. חשוב לבצע ניסויים עם כל זן בנפרד ולהגדיר את כושר השתרשותו של כל זן.
בניסוי הזה ניתן טיפול לצמח-אם של פומלית במווסתי צמיחה, ונבדקה השפעת הטיפול על כושר ההשתרשות של הייחורים.
החומרים והשיטות
שתילים של פומלית מורכבת על כנת ציטרומלו, בני 18 חודש, נמרחו במשחת לנולין שהכילה ג'יברלין וציטוקינין BA בריכוזים שונים. בחודש פברואר, כאשר הלבלוב הצעיר הגיע לגיל מתאים, נאספו להשרשה 20 ייחורים מכל טיפול. הייחורים באורך 20-10 ס"מ טופלו באבקת השרשה שהכילה 0.6% IBA, ונשתלו במצע השרשה מחומם ל26°c-. כל 10 דקות קיבלו הייחורים ערפול, שניתן במשך 5 שניות.
אחוז ההשתרשות נבדק בכמה מועדים, במשך 55 ימים.
התוצאות
את השפעת הטיפול המוקדם בג'יברלין ובציטוקינין על השתרשות ייחורי פומלית אפשר לראות באיור.
מסקנות ודיון
הטיפול בג'יברלין, שניתן לצמח-האם, גרם להגברת ההשתרשות של הייחורים שקיבלו טיפול מוקדם. לעומת זאת, הטיפול בג'יברלין, שניתן ישירות לייחורים, לא שיפר את ההשתרשות. נראה, שהטיפול בצמח-האם גורם לעידוד ההתארכות והצימוח, ושני התהליכים האלה משפרים את כושר ההשתרשות של הייחורים. יתכן שגם להורמונים אחרים יש השפעה, אבל יש לזכור שכל הייחורים קיבלו טיפול ב-IBA, כלומר מחסור באוקסין לא היה הגורם המגביל. הממצא לגבי ציטוקינין, כמעכב את התפתחות השורשים, תואם את המידע על פעולתו בתרביות רקמה ובצמחים אחרים. ניתן להניח, שעיכוב ביוסינתזה או עיכוב הפעילות של ציטוקינין, מעל סף מסוים, יגרום לשיפור ההשתרשות.