חומוס הוא שם כללי, גם לגרגירים יבשים, גם לגרגירים מבושלים וגם לתערובת האלכימית שנקראת על שם המרכיב הדומיננטי. כאן קראנו לו מטבל, (אפשר היה לקרא לזה גם ממרח) כדי להבדיל אותו מיתר הדברים שאפשר לכנות בשם חומוס. מטבל חומוס טרי שנעשה בבית ונאכל מיד לאחר הכנתו הוא מעדן אמיתי. הוא אינו חלק כמו החומוס התעשייתי ומרקמו שונה, וגרגרי במקצת. חומוס לא ׳אוהב׳ קירור, אבל מתקלקל מהר. לכן, הפרקטיקה הנכונה היא להשרות גרגרי חומוס במים, לבשל אותם, לחלק למנות של 250 גרם, ולהקפיא ללא תוספות. אחרי הפשרה במיקרו, אפשר לטחון ולהכין טרי במנות קטנות בתהליך שלוקח זמן קצר מאוד. סביב החומוס יבואו בני לוויה על הצלחת או לידה. משולשי עגבניה, מלפפון חמוץ, צנון או בצל. אצלנו במשפחה לא עשו מהומה גדולה סביב מטבל החומוס, והוא תמיד היה משהו שמתווסף לצלחות אחרות במרכז השולחן, ולא ארוחה בפני עצמה. במטבח של עליזה הוא מתובל באופן ייחודי ונאכל אצלנו בעזרת חלה או פיתה
החומרים
חמש מאות גרם גרגרי חומוס יבשים
חצי כוס טחינה
שליש כוס שמן זית
שלוש שיני שום
בצל קטן או חצי בצל גדול
חצי לימון סחוט
קורט מלח
:לתבלון סופי
פפריקה מתוקה
כמון
פטרוזיליה קצוצה
שמן זית
התהליך
משרים את הגרגרים בקערה גדולה מלאה במים לשמונה שעות לפחות רצוי לאורך הלילה. אפשר להוסיף כפית סודה לשתיה
שוטפים ומכניסים לסיר לחץ עם חלק מים נקיים. מביאים לרתיחה יחד עם הבצל והשום, וממשיכים לבשל חצי שעה בלהבה נמוכה. מקררים את סיר הלחץ בעודו סגור תחת מים קרים בכיור. משחררים את הלחץ זורקים את הבצל והשום ומוציאים את הגרגרים המבושלים לתוך מעבד מזון. מוסיפים כוס ממי הבישול לגרגרים שבמעבד ומפעילים. מוסיפים את השמן, הלימון המלח . מוסיפים חצי מכמות הטחינה, ומוסיפים מיד רבע כוס מי בישול, מוסיפים את רבע הכוס הנותרת של הטחינה. עוצרים את פעולת מעבד המזון, בוחנים את המרקם של החומוס באמצעות כפית. אם הוא נוזלי מידי מוסיפים טחינה ואם הוא מוצק מידי מוסיפים מעט מי בישול. אם יש צורך מתקנים את התערובת עם הוספת מלח או טחינה וממשיכים בטחינת התערובת במעבד המזון
מוציאים לצלחות אישיות. באמצעות כף יוצרים תעלה הקיפית סביב המרכז. מפזרים כמון ופפריקה, שופכים מעט שמן זית ומפזרים לסיום את הפטרוזיליה הקצוצה