הלול

אורי גליק (מחזור 1958):  
בין מנהלי ענפי המשק אזכיר את משה מלמד הלולן, שהיה גם מדריך. איש שקט וצייר מחונן. הוא לימד אותי לחסן את תרנגולות הלגהורן הלבנות מפני מחלת הניוקסל. מאז, אף תרנגולת לא מתה בחצר ביתי.

יואל אקרמן (מחזור 1956):
עבדתי במשך שנתיים בלול, עם משה מלמד. מדי פעם, כשהיתה מחלה אצל העופות בלול, משה הלולן שלח אותי לרופא עופות. נסעתי באוטובוס לכפר סבא עם אפרוחים שהיו נגועים במחלה... 

אביגדור שפרמן (מחזור 1964): 
אני זוכר את התקופה של העבודה ב 'לולי - השלבים'  של להקות תרנגולות מטילות , ובבהירות מחרידה את המגפה הקשה של נגיף 'ניוקסל ' שחיסלה בתוך 4 ימים לול של מעל מאה תרנגולות .

צבי שקולניק (מחזור 1966): 
ב'לול השלבים' שנועד לצרכי הפרייה, היו חדרים מלאים תרנגולות עם תרנגול אחד. העבודה הייתה לתת אוכל, לאסוף את הביצים בתקווה שהן מופרות ומדי פעם לפנות את פגרי העופות שהותקפו בידי חברותיהן שגילו דם בעקבות הטלה. הבנתי שהתרנגולות לא נחמדות. אבל הן הכירו אותי כי עם כניסתי לחדר בירכו אותי בקירקורי עליצות אבל כשבאתי עם מי מחברי, הן היו נכנסות לפאניקה צורמנית.

ללול היה גם ענף אווזים אותן הייתי רועה בשטח שבין עצי הגויאבה במטע בכוון כפר נטר. שם נשביתי בטעם ובריח הגויאבה. עד היום, בעוברי ליד דוכן גויאבות אינני יכול שלא לקנות כמה.

צביה פומרנץ (מחזור 1967):
נשלחתי לעבוד בלול. דוד הלולן קיבל אותי בסבר פנים יפות: הציג בפני את המטלות והלך... האפרוחים החמודים הרבים התרוצצו וקרקרו, ותפקידי היה לדאוג להם למזון ולמים. במהלך הימים, האפרוחים הקטנים גדלו, וכבר לא היו כל כך חמודים.. . וכשנכנסתי ללול הם עטו עלי והקיפו אותי בקולות רועמים... התחלתי לפחד ובאחד הימים פשוט ברחתי מהלול והתוודיתי בפני דוד הלולן שאני פוחדת להיכנס ללול. דוד מיד הבין ושאל: 'היכן היית רוצה לעבוד?' השבתי: ' בבית המלאכה של פילי '. דוד לקח את ידי ויחד נכנסנו לבית המלאכה.

סטלה סופר (מחזור1967):

 ב-4 השנים בתיכון, שהייתי חניכה בהדסים ,שובצתי לעבוד בענף הלול , משלב ההשגחה במדגרות של האפרוחים מרגע בקיעתם מהביצה ועד לבגרותם והפיכתם לתרנגולות מטילות ביצים.

כמובן עסקתי גם בטיפול והאכלה, איסוף ביצים ונקיון הלולים.

אהבתי מאד את העבודה הזו. בחלק מהחופשות הארוכות, גם עבדתי  שם.

מלחמת ששת הימים 5/6/1967, פרצה כשהיינו בכיתה י"ב.  חודש  קודם כבר גייסו כמעט את כל הגברים בהדסים, כך  שעלינו, בני מחזור ט"ו 1967 , נפלה אחריות גדולה לטיפול במשק החי, הרפת, הלולים וכמובן חפירות מגן. אני הופקדתי על הלולים. זו היתה אחריות גדולה וחשובה מאד. צלחתי זאת בכבוד רב.

כשהמשכתי ללמוד בסמינר בהדסים לא נשארתי לעבוד בלולים. לאט לאט נסגר ענף זה.