'אייזיק זריבץ

*****

מפי שרה'לה בתו:

אייזיק נולד באוסטרוב מזובייצקי שבפולין. הוא עזב את הבית בגיל 16 כדי להצטרף לקיבוץ הכשרה בשם "בדרך" בלודז' שבפולין. הוא עבד שם שנתיים, חי חיי קיבוץ וחיכה לסרטיפיקט לעלות לארץ. בקיבוץ ההכשרה גם פגש את אשתו לעתיד, מאשה ליסטק, שהיתה בהכשרה זו באותן שנים, והם הפכו לבני זוג..

ב-1 בספטמבר 1939 פרצה המלחמה, סגרו את הקיבוץ, וכל חבר בהכשרה חזר לביתו.

אייזיק ומשפחתו חוו את זוועות הנאצים בעירם בפולין. אביו הצליח לחלץ את המשפחה מעירם ולברוח מזרחה. המשפחה תמיד הצליחה להיות בכל אזור בבבריחתם מזרחה קצת לפני שהגיעו  הגרמנים. הם התחילו בשהייה בביאליסטוק, ואז עברו לעומק רוסיה והתמקמו בעיר ניז'ני-טגיל שבהרי האורל. שם חיו בתנאים קשים ועבדו במפעל לייצור טנקים של הרוסים. מאשה ליסטק הצטרפה אליהם ואייזיק ומאשה נישאו ברוסיה.

אחרי המלחמה חזרה המשפחה לפולין. אייזיק ואשתו מאשה, שהיו מאז ומתמיד פעילים ב"נוער הציוני" קיבלו תפקיד שליחות מטעם הנוער הציוני, שבו הם עברו ממדינה למדינה במזרח אירופה, חיפשו ומצאו ילדים יהודים ששרדו את השואה אך איבדו את משפחתם, במטרה להעלותם ארצה.

הם אספו את הילדים האלה, ובתנאים קשים של אירופה של אחרי המלחמה, העבירו אותם ברכבות עד גרמניה.  כדי להבטיח מקום לכל הילדים באותו הקרון, מישהו זרק דרך החלון את החפצים של הילדים לאחד הקרונות, אייזיק או מאשה, וכך האחד תפש את הקרון, והשני הביא את הילדים והכניס אם כולם לאותו קרון. כך הם התגלגלו באירופה עם הילדים היהודים שאספו עד שהגיעו לגרמניה.

אייזיק נשלח להיות מדריך של ילדים יהודים ניצולי שואה במחנה פירטן שבגרמניה (מחנה אחר מזה של מאשה), ושם היה גם מדריך וגם פעיל בתנועה הציונית. הילדים והמדריכים במחנה בגרמניה חיכו לסרטיפיקטים לעלייה לארץ.

אייזיק נשלח לפעילות סודית מטעם התנועה בדרום צרפת, וכשחזר למחנה שבו שהתה קבוצת הילדים שלו בגרמניה, גילה שהילדים "נעלמו". הסתבר שהם קיבלו התראה שמחכה להם אוניית מעפילים לעלייה בלתי חוקית לארץ ישראל. אייזיק קיבל את שם האונייה ואת מיקומה. הוא  הצליח להגיע לשם, אך האוניה כבר הפליגה. זו היתה האונייה "אקסודוס".

לאחר מכן, אייזיק הצליח לקבל מסמכים לעלייה לארץ. כשהגיע לארץ היתה תחילת מלחמת השחרור. הוא הגיע להדסים, והתקבל בשמחה רבה, כי החברים והילדים בהדסים ידעו שהבעל של מאשה סוף סוף הגיע.

תחילה עבד אייזיק בלול, כי זה מה שהיו צריכים אז בהדסים. אחרי זמן קצר הפך למזכיר הכפר, תפקיד אותו מילא במשך 43 שנה.

אייזיק היה החזית של הדסים מבחינת קבלת הילדים לפנימיה. הוא היה נפגש עם הילדים ובני הנוער שביקשו להתקבל לפנימיה ועם בני משפחותיהם, וכן היה בקשר עם עובדים סוציאליים ונציגי עליית הנוער – במטרה לבחון האם אפשר לקבל לפנימייה ילד זה או אחר. הוא היה מראיין את ההורים והילדים או בני הנוער שביקשו להתקבל לפנימיה, הבין את הצורך שלהם להיות בפנימייה, ואז עשה הכל כדי שהילד יתקבל לפנימייה. במקרים קשים, שכשלא היה ניתן לקבל עוד ילד לקבוצה המתאימה, היה מחפש ומוצא פתרונות, גם אם לא היה מקום בקבוצה (למשל, הוספת מיטה תחתית..).

בתקופה מסויימת הוא "אימץ" ילדה  שגרה בביתו עם משפחתו, עד שנימצא לה פתרון מגורים בקבוצה.  הוא לא אמר

"לא" לאף  אחד. בעייה שניה שהיה עליו לפתור היתה התשלום. הרבה פעמים להורים לא היה כסף לשלוח את הילד לפנימייה. אייזיק נלחם ומצא פתרונות איך למצוא מקורות מימון כדי שילד שצריך, יוכל להתקבל לפנימייה. 

אייזיק הכיר את כל חניכי הדסים, זכר את השמות של כל חניכי הפנימייה לאורך השנים, ואת הסיפור האישי של כל אחד ואחד מהם.

(מאי 2025)

מכתב שכתב אייזיק לפיני ויעל פלג לאחר מסיבת הפרידה ממנו