תלמה נבות

 *****

את היום הראשון בכפר לא אשכח לעולם, לפחות כל עוד אוכל לזכור. ישבתי על עגלה עמוסת מזוודות, עיני פקוחות לרווחה ופי פעור בתימהון. "הרי זה ממש גן עדן" חשבתי בליבי ואכן כך הרגשתי.

מדשאות ירוקות, פרחים בשלל צבעי הקשת, שקט, שלווה, נינוחות  וריחות נעימים וטובים אפפו אותי. זו הייתה פגישתי הראשונה עם "הדסים" וקשה לי להאמין שכבר חלפו 14 שנים. כשאני נוגעת במקום בזכרונותיי, נדמה לי כאילו היה זה רק אתמול. כל כך חזקה היתה התחושה בביתי החדש, ביום ששינה את חיי,   כך אני יודעת עכשיו. אבל אותם הרגעים הראשונים הם שיישארו החזקים ביותר. הנסיעה ההיא בעגלה, הכתה אותי בהלם ובאלם. בלעתי את המראות בעיני ונשמתי את הריחות. הכל טבל בירק והירוק העז היווה ניגוד גמור לאדמת החמרה האדומה. גם הבתים הגדולים- עם גגות הרעפים האדומים הוסיפו להשתאותי והתפעלותי.   

                                     ( מתוך החוברת 'הדסים שלנו'  שהתפרסמה ב- 1997)