יעקב ברנר

*****

ממה אתחיל ? על עצמי?

חוויה מיוחדת? מילה אחת תספיק. הדסים! כל מילה נוספת מיותרת.

הסיבה אז -שנות השישים אין שני לה ל-"הדסים".

למי ממחזורנו שיש טענות אחרות שינסה אותי בהורדות ידיים שבה עסקנו הרבה אז. ככה זה כש"בנים" מתבגרים כולם יחד (לא כולם זכרי אלפא אבל..). מעשים אחרים מצונזרים מסיבות שונות. בין המועמדים -  בוויכוח/הורדת ידיים -, אנגל אליעזר שנפל ב-1970 במבצע בירדן והשני יהיה כמובן מיכאל שיטרק-שרון ואני שנצטרך לקבוע ובלי "אלימות" לשם שנוי.

מבין העובדים שהערצתי אמנה את יוצאי הפלמ"ח - משפחת פוגל, הוא והיא. מה גם ש"תרמו" ילדה נפלאה למחזורנו. קשה להצביע (ראיה אישית) על מי מהמורים שעשה עלי רושם יוצא דופן. עוזי כהן עם עיניים חודרות המבינות את המטריה (קרי, תלמידיו המוזרים משהו) וכל זאת מבעד למשקפיים עבים. הייתה לי הערצה נסתרת לזאב אלון. הסיבות? ככה! אישיות. מורה לכימיה שורד השואה! מורה לאנגלית (שורד מחנות נאציים) - אישיות בקנה מידה עולמי שקנה את עולמו (יחד עם אשתו) בארץ מוצאו -צ'כיה בעיקר, ולמרות שהם בגדו בו. ומי ש"עשני גבר" והיה ונשאר ציר הערצתי  - מי אם לא טומי שחם בעצמו יוצא המחנות. התמונה ששלחתי (ראה נספחים) היא לכבודו ולכבודו בלבד!

זוכרים את גד מנהל הרפת? זה שלחש לפרות.  אי אפשר לשכוח את החליבה ביד (קיבלנו ידי ברזל) ואת קפיצות הראש לבור תחמיץ. נוסיף את ארוחת הרפתנים עם סיום חליבת הבוקר. עשר ביצים וקרעי עופות עם סלט-סלט בצד ולחם חם שזה עתה הגיע. לרפת תרומה עצומה להפיכתי וטרינר חיות משק .

אציין את התבגרותי היוצאת דופן: איני יודע מי החליט, כי דווקא אני מתאים להיות מעין עוזר מדריך לבנות הטיפש-עשרה. מוודא כיבוי אורות ב-20.00 ואחראי להשכמתן בבוקר. ואני בן שש-עשרה הייתי. בנוסף זכיתי בחדר לבד בקומת הביניים. נו - נו. מה מתבגר כבר צריך? תודה למי שהחליט כך בשבילי. של מי ההחלטה? נסתר בעיניי עד היום, 60 שנה אחרי. אגב, חברתי הראשונה לא נמנתה עם קאדר הבנות עליהן מוניתי כ"עוזר מדריך".

האם סומנתי כמתאים להדסים? איני משוכנע בכך. בפסח 1963 נשלחתי לעיינות, פנימייה חקלאית. לא הוכרזתי כמתאים ב"וועדת קבלה". (מעניין מה ייאמר  אם ייוודע להם כי בסופו של יום הוסמכתי כרופא חיות ומשק, מקצוע בו עסקתי 40 שנה). באותה עת  נתפנה מקום במכסה של "משען"  להדסים וכך סופחתי בה. במשען האמינו כבר כי אני מתאים לבגרות עיונית ולאו דווקא לחקלאית. זה היה יום המזל שלי שפתח לי את השער להמשך –לשמחת אימי (ללא אב), לצה"ל (צנחנים  -קצונה), למדינת ישראל (החקלאות) ועם הבונוס של למעלה ממאה פרסומים  מדעיים שתרמו לשמה הטוב של המדינה.

זה המקום להודות למש' שפירא שאינה יודעת כי כך למעשה הם שותפים.

תודה

(אפריל 2024)