אהוד (אפל'ה) שימברובסקי

האורווה

למיטב זכרוני בזמננו היו באורווה שתי סוסות. האחת "כושית", שהייתה סוסת עבודה בלגית, ולכן לא פלא שעידו לא הצליח להדהיר אותה, והשנייה סוסה חומה דקת רגליים ואצילית בשם  "דיצה"  שעליה סיפרו שבעצם הייתה במקור סוסת מרוץ שהגיעה להדסים לשמש כסוסת עבודה לאחר שנפצעה. האורווה הייתה מבנה פח חלוד ששכן במורד השביל שהוביל מסככת המוסך לכיוון הלול ובהמשך לכיוון מכון הטבע של אבינועם קפלן ולמשק הילדים.

ממול לאורווה שכנה רחבת המחרשות והטרקטורים, שם עבדתי כשוליה של שלמה פוגל וצביקה. היום זה נראה בלתי אחראי בעליל שכבר מכיתה ז' נשלחתי לבדי לבצע הובלות עם ה"פרמל" אינטרנשיונל האדום וה "אליס" הכתום. הייתי גם יוצא לחריש עם ה- 6TD שהיה טרקטור שרשראות קטן, שאתו הייתי פותח תלמים שאל תוכם נחתו אנפות לבנות שחגו משמורת הטבע שהייתה בבית-יהושע.

הטרקטורים של אז היו מצוידים במנועי נפט עם מנוע התנעה קטן שעבד על בנזין, אותו היינו מתניעים ידנית בעזרת "מנואלה" . מאוחר יותר הגיעו הטרקטורים החדשים של פורד עם מנועי הדיזל והסטרטרים החשמליים. ה"דקסטה" הקטן שהחליף את הפרמל והפורדסון מיג'ור האימתני עם הנעה 4X4.

יום אחד עשיתי הובלה של חבילות חציר מאזור גבעת וורה לסככת המתבן, כשיוסי לנץ משמש כעוזרי הזוטר. יוסי ביקש ממני לנהוג על הפורדסון מיג'ור וברוב פחזותי נעתרתי לו. בעוד שאני ישוב על הכנף של המיג'ור לידו, יוסי נתקע בתעלה ליד המתבן כשהיצול של העגלה העמוסה שנעה קדימה כמעט ששיפד אותו .

עד היום כשאני נזכר בסיפור אופפת אותי צמרמורת מהמחשבה על מה שעלול היה לקרות.

זה היה מקום העבודה הראשון והאחרון ממנו פוטרתי ובצדק.