עליזה בירקה (בן-ארצי)

*****

.... הדסים פתחה בפני דלתות לכל העולמות הקיימים, שגם בית טוב ביותר לא מסוגל לפתוח, והחשוב , שהדבר נעשה ללא כפייה. אם יש בי אהבה, והבנה אל עולם המוסיקה הקלאסית והאופרה, הרי גארי ברתיני וגיל  אלדמע "אשמים" בכך.

מדי שבת היתה מושמעת באולם, מוסיקה קלאסית עם הסבר מקדים. עולמם של הדתיים היה זר לי לחלוטין. את הפכים הקטנים הביא אלינו בחום, אהבה  וצניעות, אדם בשם חיים בר-נחום ז"ל, שהיה עורך מדי חג שבועות, טקס של 'תיקון חצות', ומדי מוצאי שבת- טקס של 'הבדלה'.

מדי פעם היינו שומעים הרצאות בנושאים שונים מפי בכירי המרצים בארץ באותה תקופה. כמובן שאין לשכוח את ההווי החברתי, וחיי השותפות שהיו לנו, את אהבת המולדת שהקנו לנו 'דרך הרגליים' בטיולים היפים שערכנו ברחבי הארץ.

לא אשכח את המדריך והמורה  הנערץ  מיכאל קשטן ז"ל שחיבב עלי את עולם הספרות והשירה. אזכור גם את החוגים שהיו מתקיימים בבית המדריכים, ובבית מנהלת המוסד, רחל, שבהם היינו טועמים מאפה בית חם.

לא אוכל שלא להזכיר את משפחת אלון, זאב ופילי, יבדלו לחיים ארוכים, את תרומתם לעיצוב אישיותי, ואחרון חביב, ויקר לי במיוחד- אבינועם קפלן, ששימש לי כאב, מדריך ומורה.

לסיום  מודה אני מעמקי ליבי, ומצדיעה בפני דור כזה של מחנכים.

( מתוך 'האדם הוא תבנית נוף מולדתו' בחוברת 'הדסים שלנו'  1998 עמ' 110)

הובא לאתר באוגוסט 2024