טובה שוורץ (רוזנרקנץ)

*****

השנה 1950. הכל בראשיתו. עצי האורן בחורשה הקטנה החלו צמיחתם זה מכבר ותוכנן טקס נטיעת חורשה חדשה על אחת הגבעות הקרובות לבריכת השחיה, בטקס הנטיעות הקרב.  היתה זו "חורשת ורה", על שמה של אשת הנשיא הראשון למדינת ישראל, הגברת ורה ויצמן. היא הוזמנה לנטוע עץ בכבודה ובעצמה.

לא אשכח את ההתרגשות העמוקה כאשר יהודית פרומין, אם הבית לצעדי הראשונים בכפר, בישרה לי כי נבחרתי, לפי המלצתה של רחל המנהלת, לברך את הגב' ויצמן ולנטוע יחד איתה את העץ. עימי נבחר גם הילד החמוד, אהוב הבנות באותה תקופה – מיצ'קה (מאיר בוירסקי), ועל כך שמחתי שבעתיים.
ימים ולילות נשאתי עימי את הסוד וההתרגשות לקראת טקס הנטיעות. כל אימת שעברתי על יד רחל ,והיא כהרגלה מחייכת, נדמה היה לי כי שתינו חולקות אותו סוד מתוק שאני נבחרתי...
היה זה התגשמות חלום עבורי, הנה אני, ילדה קטנה עם שתי צמות אשר לא מכבר עלתה ארצה, שבעת נדודים ותלאות, נוטעת עץ, מכה שורשים בפעם הראשונה בחיי במולדת שלי, בבית הדסים. ואכן "הדסים" היתה לי לבית, בית ילדותי ונעורי.

גדלתי אל תוך חברה ישראלית, צברית, צעירה שכה נכספתי להדמות אליה. רשימה ארוכה של מחנכים ומורים העניקו לי את אשר בית טוב אמור לתת, החל מהקניית הרגלי חיים, אהבה לתרבות ואמנות וכלה בערכים של אהבת האדם והארץ. ואכן הקשרים האמיצים שנרכשו במהלך שנותי בהדסים ממשיכים להתקיים בי עד היום והפכו לקשר משפחתי מתמשך וחזק.

עוד היום, לאחר כיובל שנים, מסוגלת אני לתאר בפרטי פרטים איך הלכתי עם השותלים ועדרתי גומות סביב עצים רכים לכבודה של הגברת ויצמן. עם "רון בלב ואת ביד" (מילים דב זמיר למי שזוכר)...
ואף על פי שירד גשם זלעפות באותו יום של ט"ו בשבט תש"י, גברת ויצמן, אני לא זוכרת אם הגיעה לטקס, אצלי התערבבו חלום ומציאות וזכרון ילדות מתוק, וגעגועים לאותה תקופה

מתוך חוברת היובל בעמ' 97  - ט"ו בשבט בהדסים.