אלי ביאלצקי

  *****

למה הגעתי להדסים?

פרט מצחיק: בחו"ל, כשהרגזתי את הורי יותר מדי, האיום האולטימטיבי בעונש היה: " נשלח אותך לבית ספר סגור".

לשלוח אותי להדסים לא היה עונש, אבל בכל זאת – לא היה ממש טבעי.

כשאני חושב ועכשיו קורא, על סיבות הגעה של חברינו לקבוצה, אני רואה כמה שמצבי היה שונה, אולי אפשר להגדיר- מפונק.
האמת ששאלתי את עצמי בזמן האחרון, למה בעצם הגעתי להדסים. בוודאי לא בגלל 'בעיה משפחתית', הרי עליתי לארץ וגדלתי  במשפחה רגילה, , מתפקדת, תקנית. אולי אני בעצם הייתי הבעיה המשפחתית: רציתי לעזוב את הבית.

כחבר בתנועת נוער בארחנטינה, רציתי, כשהגענו לארץ, ללכת לקיבוץ. סיסמת התנועה היתה: "עלה והגשם". עליתי, ועכשיו עלי להגשים, משמע ללכת לקיבוץ. הורי הבינו שיצטרכו לוותר על הנוכחות המופלאה שלי בבית, והעדיפו  שאלך להדסים ולא לקיבוץ.

כנראה כמה סיבות זיכו אותי בכבוד להיות חבר במחזור ט"ו של הדסים. אולי אני צריך להודות לחבר של הורי שעבד במחלקת  עליית הנוער בסוכנות, והמליץ (או אולי אמר להם "אני אסדר").  אולי אני צריך להודות לדוד שלי, שהיה ותיק בארץ ולא התלהב מקיבוצים (אגב, שתי בנותיו הלכו לנח"ל ואחת מהן קיבוצניקית עד היום). אולי זה בכלל בזכות רמת הלימודים. בכל מקרה, העובדה היא ששכנעו  אותי ללכת להדסים.

אני בהחלט לא מצטער על כך!   

 (פברואר 2025)