פטר בנדל

*****

הגעתי להדסים בשנת 1961 לכיתה ז' והמחזור שלנו סיים בשנת 1967 אחרי מלחמת ששת הימים.                    הגעתי לארץ כעולה חדש מווינה, אוסטריה ב- 1961. הסיבה העיקרית  למעבר היתה שאמי  נפטרה כשנתיים קודם לכן, בהיותי בן 10.

כמו מרבית החניכים, גם עבורי 'הדסים' היתה בית שאהבתי להיות בו. ההתרגשות לחזור לכפר אחרי חופשה התחילה כבר בתחנת האוטובוס ברחוב צדדי בתחנה המרכזית (הישנה) שממנה עזב ה'אוטובוס של 4'  בשעה 3. כבר פגשת פנים מוכרות, החלפת חוויות, וחיכית שהאוטובוס כבר יגיע ליעדו- אחרי נסיעה מייגעת דרך פתח-תקווה וה'כביש הישן'.
הקשר בין הילדים היה מיוחד; ברור שלכל מי שמגיע לגילי יש חברים מהרבה  מעגלים- צבא, אוניברסיטה, מילואים, מקומות עבודה. אבל רק עם החברים מהדסים יש לי את ההרגשה שגם אם לא פגשתי או דיברתי עם מישהו עשרות שנים, ההרגשה בפגישה היא כאילו נפרדנו רק יום לפני כן.
התלבטתי אם להזכיר שמות של חברים או של הצוות החינוכי, כי ברור שהמקום המוקצב צר מלהכיל את כל מי שמבחינתי ראוי להיות מוזכר, ולכן אני מבקש סליחה מכל מי שהכיר אותי ולא נכנס לרשימת השמות. נתחיל מהילדים: עוזי זיידמן ויובל ברומברג הפכו אותי לישראלי עם אין ספור סיפורים של מורשת קרב ופולקלור ישראלי. צבי שקולניק המוכשר והאהוב (מחזור מעלי) שבחברתו ביליתי אין ספור שעות, גם בחופשים וגם בחו"ל, שלימד אותי לאהוב את שמעון ישראלי ופיט סיגר ועד היום אני נזכר בו בכל פעם שאני שומע שיר של אחד מהם. כל חבריי לחדר לאורך השנים, מיכאל קנסקי (ז"ל) , שמואל אטינגר (ז"ל), צביקה לופו, יעקב לוצקי שאני נזכר בו בכל פעם שאני שומע שיר של אלביס, רוני בלש ומרדכי זלדון שהתעקש לקרוא לי בשם המשפחה. כמובן כל מי שנפגשו ושמרו על קשר לאורך השנים, מיכאל שיטרק (שרון), אלי ביאלצקי (לבנת), אלכס שפרבר, אשר גנות (ז"ל), בני בורנשטיין, יעקב ברנר, וידידיה צ'ייקובסקי (שגב) שהתחלקנו בקנייה וקריאה של השבועון 'דר שפיגל' . ויסלחו לי כל הבנות שמפאת חוסר מקום לא הזכרתי. יורם סלמנוביץ' למד שלושה מחזורים מעלי. הוא לימד אותי לנהוג על טרקטור והערצתי ואהבתי אותו, וזה עוד לפני שידעתי שלימים יהיה מג"ד בשריון במילואים,  ופעם יעזור לי בידידות וביעילות כשבמקרה נקלעתי עם איזו בעייה למקום עבודתו במחלקת מט"ח בבנק.
בין המורים וצוות המבוגרים היו לא מעט שהשאירו עלי חותם ורושם, ואני נזכר בהם בהרבה אהבה , הערכה והכרת תודה... דב אשל, עוזי כהן, חוה דותן, אפרים גת, אוטו קראוס וטומי שחם. האחיות בבית החולים טליה שחר ואורה גורן שעשו לי פרוטקציה כשהרגשתי צורך 'לנוח' כמה  ימים בבית החולים. עבדתי 4 שנים בפלחה ולכן אי אפשר שלא להזכיר את שלמה פוגל, שתמיד היה מוכן לתת הרצאות על הפלמ"ח ועל מכונאות , במקום לעבוד....