משה לנץ

כפי שסיפר יוסי לנץ, אחיו התאום.

*****

הגענו להדסים, משה ואני, בשנת 1958 מתל אביב לכיתה ז'.

הדסים הייתה טובה לנו, מעבר לצדדים החברתיים והלימודיים, בזכות האפשרויות לפעילות הספורטיבית שאהבנו ובה השתתפנו- הן בתחרויות פנים מוסדיות והן בנבחרות של הדסים בכדורגל (אליפות בתי הספר), באתלטיקה בליגה המחוזית לנוער, בכדורעף במסגרת ליגה ארצית, בכדורסל ובשחייה.
בהמשך אפשרו לנו בכיתות י"א - י"ב גם לשחק כדורגל במועדון הספורט אבן יהודה הסמוכה והחוויות כשבאו לאסוף אותנו לאימונים ולמשחקים בעגלת הסוס לחלוקת הנפט, או בטרקטור רתום למקצרה היו משעשעות.

בהדסים, בזכות הכדורגל, כאשר סולקנו עקב "התפלחות" לים בנתניה ונדרשנו לחזור עם הורינו, הגענו משה ואני עם אבינו. חששנו מהעומד לקרות אבל מיד שירדנו מהאוטובוס,, בצומת הכניסה בכביש 4, כבר חיכו לנו עם הסוסה ועם עגלה והקפיצו אותנו ישירות למגרש הכדורגל, שם היה משחק במסגרת אליפות בתי הספר התיכוניים מול אורט נתניה החזקה, אותה ניצחנו בעקבות שער שמשה כבש דקה אחרי שנכנס למגרש.

משה המשיך לשחק כדורגל והגיע לשחק בנבחרת הנוער ובמכבי נתניה.

הפעילות בספורט ליוותה אותנו מילדותנו . רוב חברינו בבית הספר היסודי (בצפון תל אביב) השתייכו לתנועות הנוער (הנוער העובד, התנועה המאוחדת, השומר הצעיר) ואנחנו לא השתייכנו לאף אחת מהן או בעצם השתייכנו לכולן – כאשר היו טורנירים של כדורגל בין התנועות חוזרנו על ידי כולן על מנת שנצטרף אליהן.

פברואר 2025