ישראל אוסטריי (אורון)

*****

הדסים לא רק זכורה לי, כי אם מלווה אותי עדיין עם חברים מאותה עת: נדיב, סמי נחמיאס וצביק'ה תל-אור (שעזב בתום כתה י'). הזכרון הראשון שלי הוא מקבוצה ה', הראשונה שבה הייתי. היינו חמישה בחדר, ואני בהחלט זוכר את אמנון אלפנדרי, חנניה בר, צביק'ה תל-אור וסמי נחמיאס. כן זכורה לי המיטה התחתית, שעליה ישן כל אחד לפי תור.

המיוחד באותה עת היה הכרות עם גווני אוכלוסיה רבים, שבדרך כלל אין פוגשים בהם בחיי השגרה. בעיקר, אם אזכיר את התלמידים האקסטרניים, שחלקם הגיע ממעברת פרדסיה, ועוד. 
החיים המשותפים הם מרכיב מרכזי נוסף מאותה תקופה, שהצריך לארגן את החיים עם אחרים ואת יחסי הגומלין עימם.

החקלאות, עבודת האדמה, מאוד היתה לרוחי (עוד מתקופת בית-הספר היסודי, שהיה אז בית-חינוך בזרם העובדים). בהקשר זה, טקס הבאת הביכורים מאוד הרשים אותי, ועם השנים הוא נותר כזכרון עֵר בטקסים השונים שעברו ילדי ונכדי בבתי-הספר.
שיא העבודה היה בפלחה, ושיא השיאים –ללמוד לנהוג בטרקטור! זה היה אות של ממש לבגרות. בודאי ובודאי שלמה פוגל זכור לטוב כמי שידע להתנהל כהלכה עם הנערים שפקדו את המוסך, שאותו ניהל ביד רמה ומיטיבה.

מובן מאליו, שזכור אף זכור הפגז שאותו הטיח ברצפת אחד החדרים בקבוצה ד' (?), הזמר לעתיד אריאל זילבר (שאותו כינינו "פידי". על-שְמן של חוליות הפדאיּון שחדרו אז מרצועת עזה, עקב היותו חריג בחוסר המשמעת). מלבדו נפצע קשה זוהר משעל (שעזב לפני שנים ארוכות את הארץ, וקיבל משרת פרופסור לביו-מתמטיקה באחת האוניברסיטאות בצרפת), ועוד שניים (דומני גדעון גולדשלגר, ועוד נער שעלה מדרום אמריקה).

המורה הזכור לי לטוב במיוחד הוא אבינועם קפלן, המורה לביולוגיה שנהג "לבלוע" מלים. האפשרות לערוך מיני-מחקר בשטח עצמו היתה לרוחי, ואבינועם בהחלט טיפח את דרך החינוך הזו.
שני מורים אחרים, אוטו קראוס וזאב אלון, זכורים לי גם עקב אסוציאציית השואה, וכמי שהשֹכילו לשקם את חייהם. עד היום אני זוכר, שבאחד השיעורים אוטו סיפר כי מאז היה כלוא באושויץ הוא איננו מסוגל לגעת בצמר-גפן. אינני זוכר בהקשר למה סיפר זאת, ומדוע דוקא פרט זה זכור לי.

לסיום הפרק הנוסטלגי יש לציין את קבוצת "הרכבת", שסימנה את תום התקופה בהדסים.

ומאז?
אני אב לשלושה בנים, וסב לשמונה נכדים.
מהיבט מקצועי אני ד"ר לפסיכולוגיה, ובעיקר עסקתי, ועוסק, בפסיכולוגיה-פורנזית ובהתנהגות אובדנית.
שנים לא מעטות עבדתי כפסיכולוג באגף החקירות של המשטרה, ועיקר עיסוקי היה בהערכת אישיות של העוסקים בפשיעה חמורה, בין אם נמצא חשוד ובין אם ניתן להשליך על זהותו האפשרית מניתוח מזירת העבירה. כן עסקתי בהערכת צעדיהם ומטרתם של הנעדרים מביתם או מהבסיס הצבאי.

לאחר פרישתי אני מתמקד בעיקר במחקר, ובימים אלה אני מסיים את כתיבתו של ספרי (המקצועי) השלישי.

לסיום – הסיכום חיובי, ונקווה להתראות במפגש כלשהו.

פיפר.

( נובמבר 2024)