יונה צברי (כהן)

 **** 

כמעט בת 14, אני מגיעה להדסים. היישר לעבודה בדיר. רועת צאן.  לרוב היינו יוצאים בשניים, אחד הבנים ואנוכי.                           

 הימים ימי קיץ, ואני משום מה, יוצאת בגפי, ועוד יותר משום מה - יחפה.  "כבקרת רועה עדרו", אני משמיעה את ה-בררררר הרגיל, והכבשים כולן, מאחורי. הדרך למרעה מוליכה אותי דרך שדה שלף קוצני, וגם האדמה בוערת מתחת לכפות  רגלי. בדרך, לא דרך הצלחתי להגיע עד למרעה. יותר – לא זזתי. שעת החזרה מגיעה , ואין בנמצא רועה שתחזיר את הכבשים לכפר. השעות נוקפות ואני חסרת אונים, מצפה לגאולה.  ואז, ראה זה פלא, אני מבחינה במישהו, שמריהו, שהיה בוגר ממני בכמה שנים, כמו מלאך אלוהים, מגיע לחלץ אותי. שמריהו, שכשמו כן הוא, שומר האל. נפלתי כמובן על צווארו, ומשם, קפצתי על גבו. וכשרגלי אינן נוגעות באדמה, הוא נשא אותי כל הדרך, בואכה הדסים.                                                                             

שנים  עברו, שנים רבות, ואת החסד הזה אני נוצרת בלבי. גם את שמריהו.....

אוגוסט 2024