גרטה סלוס
(עבדה בהדסים בשנים 1950- 1969)

*****

מפי נעמי בר-שביט, בתה:

אמא, עולה חדשה מפראג, ניצולת שואה אשר כל משפחתה נכחדה. בעלה שהיה רופא נוירולוג, נרצח באושוויץ. אמא נשלחה מאושוויץ למחנה עבודה בגרמניה. אחיה מומו שלי (שלמה), שהיה האח הצעיר והאהוב עלה לארץ ב- 1934 לעין גב, שם הקים משפחה.

בעזרת פעילי עלייה, ובעזרת אחיה, מומו, שאישרו לו בקיבוץ לנסוע לפראג לעזור לאחותו, אשר היתה ערירית ובהריון ולאחר התארגנויות עלתה אמא איתי- תינוקת בת 16 חודשים, לעין גב.

בקיבוץ, באופן די מפתיע, השתלבה מהר כמורה לריתמיקה, ללא כל היכרות עם התרבות וללא שפה . זה עבד מצוין.

למרות המשפחה האהובה שלה, החליטה אמא שקיבוץ זה ממש לא בשבילה. בשום אופן לא נראה לה לגדל את ילדתה היחידה בלינה משותפת.

כך, חסרת כל, החלה בחיפושים קדחתניים אחר מקום עבודה ומגורים. בעקשנותה, הגיעה למשרדי ויצ"ו הדסה בתל אביב, ובסיועם הגיעה להדסים.

אמא שלי (גרטה סלוס) ואני עברנו להדסים מקיבוץ עין גב ב- 1951.

בהדסים לימדה תנועה ומחול לילדים ולנוער, לבנים ולבנות, ובהמשך הקימה את להקת המחול הייחודית של הכפר. הלהקה היתה חשובה ומשמעותית להרבה מבוגרי הדסים אז, ועד היום.

אמא המשיכה עוד מספר שנים ליצור ריקודים חדשים ולעבוד על הישנים עם רקדנים חדשים, ואני הצטרפתי לעיתים לתהליך היצירה ולחזרות בהדסים.

(ספטמבר 2024)

*****

עוד מזכרונותיה של נעמי:

בתחילת דרכה בהדסים, עבדה אמא גם בישובים סמוכים להדסים: אבן יהודה, קדימה, בית יצחק, נתניה.

באותן שנים לא היה אוטובוס שנכנס עד השער, כלומר , אמא היתה הולכת עד הכביש שהיה אז חשוך מאוד ומשני הצדדים היו פרדסים. אמא השתמשה בפנס כאשר חזרה בערבים הביתה. אני עדה לכך שהיה די מפחיד כשהתנים יללו מסביב...

*****

גרטה כתבה ספר בשם "מלאך לא היה שם" על כל מה שעברה בתקופת המלחמה . הספר נכתב בגרמנית ופורסם מבגרמניה, ושנים לאחר מכן, חברי הלהקה יזמו את הוצאת הספר בעברית. (הספר נמצא בארכיון הדסים).

וכך כתבו חניכיה בהקדמה לספר:

גרטה יקרה שלנו,

אנו חניכיך לשעבר מכפר הילדים והנוער "הדסים", מברכים אותך מקרב לב לרגל צאתו לאור של תרגום ספרך לעברית ושמחים על שזכינו להשתתף בהבאתו לדפוס.

אנו מבקשים להביע לך בהזדמנות זו רגשי תודה עמוקים על החוויה האמנותית-ריקודית הבלתי נשכחת שהענקת לנו בנעורינו. שנים רבות עברו מאז, בגרנו אף זקנו אך- האמיני לנו- הריקודים המיוחדים והאהובים שיצרת עדיין טריים בראשינו, ברגלינו ובליבנו ואף ילדינו שמעו עליהם בפליאה מפינו.

אשרינו, שזכרונות נפלאים כאלה מלווים אותנו ואשרייך שבזכות רוחך האיתנה וכשרונך הנדיר יכולת להעניק לכולנו זכרונות יקרים אלה חרף קורותיך את.

אוהבים אותך תמיד

חניכייך מכל הזמנים

(שורות אלה נכתבו שבועות מספר לפני פטירתה של גרטה)

*****

קיים גם 'ארכיון גרטה סלוס' המופקד בארכיון הישראלי למחול בבית אריאלה.

כתבה חיה לבנבירט (מחזור 1963)

...במיוחד אהבתי את תקופת ההצגות והחגים . בפרט את חג הביכורים עם השירים של גיל אלדמע, את המורה לריקוד גרטה סלוס המדהימה, שהיתה בעצמה ניצולת שואה, והפכה כמעט כל אחד מאיתנו לרקדן ורקדנית בנשמה.

כתבה ניצה זעירי:

החשוב ביותר היה טקס הביכורים. התחיל בחדר האוכל ואח"כ על יד הבריכה. חג הביכורים הגדול התפרסם בכל הארץ והבה אורחים היו מגיעים לצפות בטקס. גיל אלדמע שהיה המורה למוזיקה, הלחין , במיוחד לחג, מוזיקה חדשה. גרטה סלוס המורה לריקוד, הצ'כית (ניצולת שואה), הכינה ריקודים נפלאים, שגם אני השתתפתי בהם.

עוד על גרטה בספר 'על מה חלמנו' של גדעון אריאל ואורי מילשטיין בעמ' 281.