חוה אלפרן (הלפגוט)

  *****

הגעתי  להדסים מיסוד המעלה, משום שלא היה שם בית ספר תיכון.

 הייתי  ביישנית, מופנמת . התגעגעתי הביתה, ובכיתי המון.  הייתי בודדה ולא היה לי עם מי לדבר.  הורי לא הגיעו לבקר אותי בגלל המרחק... ואני, בשבתות הבטתי בילדים שהוריהם הגיעו לביקור, ישבו איתם על הדשא... ורק דמיינתי את הורי שגם  הם מגיעים. 

 למרות שהיו לי כמה חברות, כמו מירי מאיר, ריבי מיטלמן, אורה גרשביץ-  הייתי זקוקה למבוגר שיפנה אלי וידבר איתי. רק בכיתה י"א , הרגשתי שאוטו קראוס , המורה לאנגלית,  רואה את מצוקתי.

בהדסים נתנו מקום להישגים לימודיים, אולם לא ראו את נפש הילד. נראה שהאמינו שאם לא יתייחסו  למצוקות, המצוקות לא קיימות. 

(אוקטובר 2024)