נחמה ישראלי (רייך)

*****

הגעתי להדסים בספטמבר 1947 עם הקמתה.

בכפר היו ארבעה בתי מגורים לילדים ,חדר-אוכל, בית למנהלי הכפר רחל וירמיהו ובית ישן לשומר הכפר. בתים עם גגות  רעפים אדומים מוקפים בדשאים ובעצים צעירים. הכפר היה מטופח להפליא חלקת אלוהים קטנה. גם אנחנו קיבלנו חינוך טוב מסלי החצרן ושמרנו על נקיון הדשאים.

הכפר הוקם ע"י ויצו קנדה למען ילדים ניצולי שואה ולילדים ישראלים שיתייתמו מהורים. מדי פעם היה מגיע אוטובוס של תיירים ותורמים, לביקור. הבית הראשון של הילדים הצעירים ביותר עמד מוכן לתצוגה מוקפדת ולכן הצעירים לא יכלו להכנס לחדריהם  ולהתרווח בהם עד לתום  הביקורים.  המבקרות היו לבושות בבגדים וכובעים צבעונים מהודרים ומשונים. הם היו מצמידים את פניהם לשמשת הכיתה  בזמן השעור .ואנחנו היינו פורצים בצחוק למראה התלבושות המוזרות.

בחדרים גרנו חמישה ילדים בחדר .ארבע מיטות ומיטה תחתית שנפרשה לשינה. לאחר  כבוי האורות החלו שיחות ביננו.

אחת לחודש הייתה שבת נסיעות למשפחה. בחזרה לכפר היינו נאספים בתחנה המרכזית ואוטובוס מיוחד החזירנו  להדסים.

בארץ הייתה תקופת הצנע במזון והטבחיות עשו כמיטב יכולתן שהאוכל יהיה טעים לחיכנו .לקציצות הדג היו מוסיפים צבע מאכל אדום ושום לרב כדי שיראו כקציצות בשר.

בערבי שישי הייתה קבלת שבת נפרשו מפות לבנות בחדר האוכל  ואברהם דאוס המורה הראשון למוסיקה ניגן בפסנתר ושרנו איתו בשמחה שירי שבת. לאחר מכן הוגשה ארוחה חגיגית חמה.

נובמבר 2024