יעל מרידן (שחורי)

*****

עליתי לארץ מרומניה ב 1961, ארבע שנים לפני שהגעתי להדסים.

לא פשוט להיות בת 9, ללא ידיעת עברית. שלחו אותנו לבית שאן ומשם לאשקלון.

באותה שנה הייתה עלייה גדולה מרומניה, ובבית הספר באשקלון הייתה חבורה שלמה של ילדים דוברי רומנית.

סירבתי להצטרף לחבורה, ואיכשהו עם עברית עילגת, מצאתי את דרכי שלי.

למרות היותי בת יחידה, שכנעתי את הורי לשלוח אותי לפנימיה.

פנימיית הדסים הייתה הישראל שדמיינתי לעצמי.

עד היום אני זוכרת את ריח הפרדסים מסביבי, את הרפת והלול שבהם עבדתי.

לא סתם בחרתי לעבוד ברפת ולקום כל בקר ב 4. ארוחת הבקר של הרפתנים הייתה שם דבר.

הילדים בהדסים היוו בשבילי את האחים והאחיות שלא היו לי.

מנחם זילברמן וצביקה פוגל אימצו אותי כאחות.

עד היום הם חבריי ושומריי זכרונותיי.

בפנימייה גרתי באותו חדר 3 שנים עם שרונה נתן. אחרי הצבא הלכנו ללמוד באוניברסיטה העברית ושכרנו חדר בבית ערבי מאחוריי המשביר. שרונה ואני עדיין בקשר.

4 השנים שביליתי בהדסים והחופשים ששרונה ואני בילינו בתל-אביב, עיצבו את תפיסת עולמי יותר מכל דבר אחר, ואני אסירת תודה. 

(מרץ 2025)