טל פלג (לוין)

*****

מימיי הראשונים גדלתי בהדסים. כבת לעובדי הכפר היתה לי ילדות מאושרת. אהבתי את האווירה הכפרית- כיף היה לרכוב על האופניים בין שבילי הכפר והבתים הכפריים עם הגגות האדומים, שהיו מוקפים בהרבה עצים, מדשאות וחורשות.

היינו 3 בני עובדים באותו מחזור: שי ברקאי, גליה ערד ואני. יחד ישבנו על הסירים ב'גן דוריס'. בימי ההולדת איחלנו זה לזה את הברכה המקובלת אז: "שתיסע/י באוטובוס הצהוב". ואכן בגיל 4 הצטרפנו שלושתנו לנוסעי האוטובוס שהביא אותנו לגנים בתל יצחק ובאודים.

עלינו יחד לכיתה א' בבית ספר 'ויצמן' שבבית יהושע, ובכיתה ב' הצטרפה אלינו אלכסיה, ילידת יוון, בתה של מירי אליאו, שהיתה אם – בית ולאחר מכן ספרנית.

אמי היתה מורה בבית הספר, כך שלא יכולתי להסתיר ממנה דבר.

כבר בביה"ס היסודי בלטתי ביכולות ההתעמלות שלי, קרקע וקורה. הייתי הקטנה ביותר בנבחרת הבנות שניהלה המורה רונית ירושלמי. רוב הבנות היו גדולות ממני ב-3-4 שנים, ביניהן צופית גרנט. בתחרויות ובתצוגת התעמלות הגעתי להישגים ואף זכיתי  בתחרויות.

הייתי קשורה תמיד לחבריי בפנימייה. יחד נפגשנו אחרי שעות הלימודים, יחד חגגנו את החגים וההופעות המשותפות. יחד טיילנו ויחד שחינו בבריכה.

בקיץ, כשהתקיימה הקייטנה של וולטר פרנקל, נהנינו מכל הטוב שהיה בה.

אלכסיה היתה חברתי הטובה ביותר. לשתינו היתה אהבה לאומנות. אלכסיה היתה מאוד יצירתית. שתינו עסקנו בתחום הזה, גם טיילנו וחווינו חוויות רבות ביוון ובארה"ב.

לצערי , אלכסיה חברתי היקרה, נגדעה באיבה והלכה לעולמה צעירה מדי. עד היום אני בקשר עם אמה מירי.

מירי שביתה  היה  תמיד פתוח לכל חניך, איבדה את בתה, אך הרבה חניכים נשארו קשורים אליה באהבה גדולה של אם.

גם היום אני בקשר עם חלק מחבריי למחזור: אורי בולוניה, עודד קדם, איריס צבי וניר שאול.

תקופה נפלאה שהסתימה כשהורי עזבו את הכפר עם יציאתם לגמלאות, אך תקופה שתישאר תמיד כזיכרון נוסטלגי.

(יוני 2025)