ורדית גוטר (אוליקר)

*****

הגעתי להדסים בכיתה ט', ילדה ביישנית, אקסטרנית , מכפר נטר, עם חברתי מרים. שתינו  צועדות  ברגל יום יום, מרחק לא קטן, חורף וקיץ.

העובדה שלא הייתי  שייכת לחבורת הילדים  ההומוגנית,  הקשתה עלי מבחינה חברתית. לא הרגשתי לגמרי שייכת, תחושה משמעותית בתקופת גיל ההתבגרות.

ילדים רבים מאוד שהגיעו להדסים מהשואה, מיתמות, מבתים קשים ולא פשוטים, מצאו בה בית אמיתי וגרמו לי להעריך את הבית הצנוע והאוהב שזכיתי לגדול בו.

לאורך השנים, כשהלימודים, לקראת מבחני הבגרות, הפכו להיות משמעותיים, חשתי מעט יותר בטחון. רוב המורים היו מעולים ואני זוכרת חווית לימודים מעניינת וטובה. עצם העובדה שהצלחנו להגיע לתעודת בגרות ללא ציוני מגן, היא בהחלט  בזכותם.

(אוקטובר 2024)