גילה דיאמנט(בן שלמה)

*****

הדסים זכורה לי כתקופה יפה בחיי.

נהניתי מחינוך לערכים, חינוך מוסיקלי, חינוך לעבודה, בעיקר חקלאות. חצי יום הוקדש ללימודים, ושני  לעבודה. אני עבדתי בטיפול בחיות בית: לול, גדיים ועוד.

כל חג ואירוע נחוגו בצורה מרגשת: סעודה שלישית במוצאי שבתות,  טקסי שבועות מרשימים, פורים ועוד.

נהניתי מהחברותא ומהחינוך. המשותף לחברים היה ניצולי שואה או בתים עם בעיה.

בהדסים התחנכו ילדים ונערים/ות שאח"כ הפכו לידוענים.

אני עדיין בקשר עם מספר חברים ומתגעגעת לאחרים.

זכורים לי לטובה מורים משכמם ומעלה: משפחת דותן, שאצלם היית בת בית. חוה- מורה למתימטיקה ושלום - מורה לתנ"ך, אריה -מורה לכימיה, , גיל אלדמע -מורה למוסיקה, מיכאל קשטן -  מורה לספרות, פילי -המורה למלאכה שאצלה עבדתי בין היתר, על נול .

סה"כ צוות חינוכי מעולה.

כמו שכתבתי בספר "הדסים היה הבית".

                                                     (מאי 2024)