דינה פולץ (גל)

*****

בסוף אוגוסט 1958, כשהגענו להדסים, התפעלתי  ממשטח הדשא הענק והמטופח שנגלה לעיניי. זכורה לי ההפתעה ותחושת החופש שקיבלתי מהמבט הראשון על רחבת הדשא הזו, כמה יופי והבטחה להמשך טוב בישר לי היופי והטיפוח הזה.

כמה שמחתי לראות את  קבוצה  ב', אליה הגענו, כשמדרגות  אבן הסלע מקדמות את פנינו  כשלצידן  פרחי גרניום פורחים באדום, ואחר כך ההרגשה הנהדרת  כשעלינו  במדרגות האבן  והגענו לשטח המקורה והפתוח, שבבסיסו אריחי מרצפת אבן גסה אבל מוקף עצים והרגשת  חמימות.  זו היתה הרחבה לפני הכניסה לאגפי הבנים או  הבנות, השטח המשותף לכולנו.

הכל ביחד היווה עבורי הפתעה לטובה, אחרי ששרדתי את הקיבוץ, שם אפילו רעבתי לפרוסת לחם טובה... (סיפור שעוד יסופר).

הנחתי את המזוודה בחדר שקיבלתי ובעקבות אבי,  שקיבל הנחייה  ממדריך הקבוצה, ללכת לפגוש את זו ש 'אחראית עלי ', צעדנו לעבר גבעת חול, שלימים יקימו עליה  את קבוצות ה' ו'.

כשמצאנו את הגבעה מביטה עלינו מגבוה, פגשתי לא באישה מבוגרת או לפחות נערה, אלא בילדה בת גילי - רבקה דלגלביץ, ילדה מקסימה עם כחול עיניים זוהרות וחיוך כובש.

מלמטה, כשהבטתי אליה למעלה, עמדה רבקהל'ה על גבעת החול במכנסי התעמלות כחולים ובחולצה צהובה עם נקודות כחולות.

לעולם לא אשכח  את הרגע הזה בו פגשנו בה, והיא בכלל לא ידעה על התפקיד שהוטל עליה.. ואני הרגשתי בלב, שמחה של התחלה חדשה.

מאז הפכנו כבר לחברת נפש, וזה סיפור להמשך. 

(ינואר 2025)