השנים 1952-1947

בכפר היו ארבעה בתי מגורים לילדים, חדר-אוכל, בית למנהלי הכפר רחל וירמיהו ובית ישן לשומר הכפר. בתים עם גגות רעפים אדומים מוקפים בדשאים ובעצים צעירים. הכפר היה מטופח להפליא חלקת אלוהים קטנה.

בכל בית  היו שני אגפים: לבנים ולבנות וכיתת לימוד בקומה התחתונה של הבית ומרפסת מרוצפת באבנים. לכל בית היתה צמודה דירה למדריך ומשפחתו. בשלושה בתים התגוררו החניכים לפי קבוצות גיל ובבית הרביעי גרו המדריכים והעובדים.

הכפר הוקם ע"י ויצו קנדה למען ילדים ניצולי שואה ולילדים ישראלים שיתייתמו מהורים.

הימים היו טרם הקמת המדינה.אדמת הדסים נקנתה מערבי בשם חנון שאדמותיו השתרעו מנתניה עד רעננה. הוא מכר מאדמותיו לישוב היהודי ועל אדמות אלה נבנו ישובים עבריים. בשל כך נרדף ע"י המופתי . הוא שכן עם משפחתו ואריסיו בצמוד לכפר בשלושה מבנים בלב פרדסים ובוסתן. לאחר הכרזה על חלוקת המדינה באו"ם, באחד הבקרים נגלתה לעיננו, בדרך הצמודה לכפר, שיירה ארוכה של אנשים, נשים וטף עם חמורים וגמלים הצועדים מזרחה. הם ברחו ונטשו את אדמותיו של  חנון, מהפחד מפני היהודים ופנו לטול כרם. לבית השומר של חנון שהתפנה והיה צמוד לכפר נכנסה לגור משפחת מדריכים שהיו יוצאי הפלמח.אלה ושלמה פוגל.

להמשך קריאה - הדסים בשנים 47-48 מאת נחמה רייך (ישראלי)

הקטע לקוח מהזכרונות של נחמה רייך (ישראלי).