*****

בכיתה י"ב חיפשנו  נעמי ואני מקום ללמוד ללא הפרעות. אני לא רציתי בכלל ללמוד,  אבל נעמי שכנעה אותי כל פעם מחדש. היינו מכינות סנדוויצ'ים והולכות ללמוד במרפאה. למעלה בחדר אחד, שהיה מיועד למורה שיוכל לישון שם כשהוא מגיע ללמד. 

באחד החדרים התגורר דרך קבע מורה שזה עתה הגיע ללמד בהדסים. משה רוזנטל ז"ל. 

אנחנו למדנו שם כל פעם עם הרבה צחוקים שהפריעו למורה החדש.

בחופשת יום הכיפורים וסוכות, נשארתי לעבוד בלול. כדרכי, גם באתי ללמוד.  יום אחד הלכתי לחווה עם מצלמה, כשפתאום הופיע מישהו... התחלנו קשר סודי ביותר. 

נעמי ואני המשכנו ללמוד במרפאה. היטבנו את תנאינו ועברנו ללמוד בחדרו של משה. ביום שני בערב, כשמשה היה בתל אביב בהשתלמות, הופיעו בני הכיתה המקבילה לבדוק נושא כלשהו, ראו אור בחדרו ודפקו בדלת. נבהלנו מאוד. הבנים צעקו בקריאות רמות לפתוח  את הדלת, ואנחנו מרוב פחד התחבאנו מתחת לשולחן לזמן רב. בהקשר הזה קראו להורי להודיע להם שנעלמתי ולא ידוע להיכן... ניסים ולליס ניסה לשכנע את אימי שתספר  מה היא יודעת, והיא ניסתה שוב ושוב בגרמנית לשכנע אותי לספר. כאשר סיפרתי הוא מאוד מאוד כעס. להזכירכם, שבאותו זמן הוא כבר היה בקשר עם תלמידה בכיתה י'....

( מתוך החוברת 'הדסים' יום הולדת לבוגרי מחזור י"ב 1964)