יוסף טנר

*****

הדסים תמיד תהיה זכורה לי כמקום נפלא לבלות בו את הנעורים, למרות שהרבה מחברינו הגיעו בנסיבות קשות מהשואה ומשפחות הרוסות ונראה לי כי החוויה שלהם היתה שונה.

אני הייתי עולה חדש מרומניה ממשפחה שהצליחה להימלט מהשואה ואח"כ מהמשטר הקומוניסטי וזאת לאחר החרמת כל רכושנו אבל ללא נפגעים בנפש.

מעטים יודעים שהגעתי להדסים די במקרה בגלל היכרות של אימי ז"ל עם גב' שוובה, אשתו של פרופ' משה שוובה שהיה רקטור האוניברסיטה העברית בשנות החמישים של המאה הקודמת. סבתו של מיכה ספירא שמאוד המליצה לאימי מהיכרותה את המקום וביודעה שבמקום בו גרנו לא היו לי חברים ישראלים.

הדסים פתחה בפני כמה וכמה עולמות שלא הכרתי.                                     העולם הראשון, היה בית, כעולה חדש בשנות ה-50, זה היה הבית הראשון שהכרתי בישראל כי המשפחה שלנו התגוררה ב"בית שייך" בג'ליל(כיום גלילות) על גבעת כורכר בתוך פרדס עם עוד כ 5 משפחות עולים

הדבר השני זה החברה, חברת ילדים מגוונת- צברים, עולים חדשים ממזרח אירופה, המזרח התיכון, מגוון של תרבויות.

הדבר השלישי היה התרבות הישראלית- שירים, ריקודי עם, חגים עם תכנים יהודיים, ישראלים, סעודה שלישית במוצאי שבת.

הדבר הרביעי אבל בעל חשיבות לילדים ונוער כמונו- עולם העבודה. התגלה עולם של עבודה עם חיות בית, רפת, לול, גידול ירקות, פרדס, גינות נוי וכמובן גם פלחה, טרקטורים וכו'.

חיי החברה הביאו גם חברויות אמת לכל החיים, גם יחסים בין בנים ובנות, היכרות עם מחנכים ומורים מצוינים שהעשירו אותנו.

הספורט והתחרויות הספורטיביות תפסו מקום חשוב בחיינו והמורים במקצועות אלה היו נערצים במיוחד אך לא פחות ואולי יותר במקרים רבים- המוסיקה, השירה, הריקודים הביאו חוויות מעשירות.

כמו כל בני הנוער,תוך כדי התבגרותינו חיפשנו חוויות והרפתקאות, היינו מתפלחים מהפנימיה,  תופסים טרמפים ומטיילים בכל הארץ.

"רוכשים" אבטיחים, עופות וכול מיני מזונות לקומזיצים וגם יוצאים למסעות בטרמפים לצפון לדרום עד לאילת שבאותה תקופה הייתה שכונה קטנה והגענו אליה עם משאיות אספקה ענקיות בדרך העפר שעליה אח"כ בנו את "מעלה העקרבים".

אין לי ספק שהייתה גם יד מכוונת לכל הדברים שחווינו שם כאשר רחל וירמיהו ז"ל ניהלו את כל "המפעל" הגדול הזה באמצעות צוות מורים ומחנכים יחודי וכמובן הגב הכלכלי של ויצ"ו שתרם לא מעט. אני חייב תודה לכל אלה כל חיי.

אוקטובר 2024