אירית וקסמן (למברגר)

*****

דברים שכתבה עליה חברתה אילנה בן-חיים (קמינסקי):

תמיד ידעתי, שאירית היא מלכת הכתה!

כל "הילדים" , המדריכים, והמורים, חשבו שאירית נהדרת. כולם אהבו אותה.

היא לא רק היתה אהובה על כולם, היא היתה מלאת אהבה.

אירית היתה חברה במאת האחוזים. היא אף פעם לא היתה אובייקטיבית, וכמו שיוסי בנאי היה אומר: "חברים אובייקטיבים יש רק בספר טלפונים".

כל אוהביה הרגישו ,בחברתה ובזכותה , שהם נהדרים. היא ידעה איך לגרום להם להרגיש שהם כאלה.

השמחה של אירית! והחיוך של אירית! החיוך שנבחר ל'חיוך המושלם' בכתה ח'.

ידעתם שאירית רצתה להיות חוקרת סרטן?

אמה מתה מסרטן, ולפני שאירית הספיקה לסיים לגדל את ילדיה, ואולי להתפנות להקדיש מעצמה לחקר הסרטן, בא הסרטן ולקח אותה. פחד ממנה! פחד שאם הוא לא יקח אותה היא אולי תחסל אותו. או שמא אלוהים אוהב את המלאכים על ידו?

יפה היתה במראה, ויפה היתה נשמתה.

וכמו שאלתרמן כתב: "ישנן יפות יותר ממנה, אך אין יפה כמוה" !

זהו שיר אהבתי הענקית לאירית.

(אילנה, מתוך החוברת שהודפסה ב- 2016 של מחזור י"ב )