('האץ) אילנה קנסקה

*****

נולדתי שנית, כשירדתי מאנית המהגרים ״עליה״,ב-28 לינואר 1958 בחיפה. מול מי טורקיז של הים התיכון לו אופק פתוח ביום שמש בהיר ,כחול כמו השמים, תקועה במקומי כמו אשת לוט כי הבנתי את אשר ידעתי תמיד...".
את קושיותי בלעתי בדממה. אותיות התשבץ האילם נפלו למקומן. ובלי להבין את משמעות המילים שהתחברו מול עיני , גבי היישיר, ובסנטימטרים אחדים גבהה לקומתי.

הובאנו מיכאל ואני לבן-שמן. אז ראינו לראשונה כתב עיברי, שמענו צלילי השפה הגרונית, והבחננו בעגותיה השונות של המשתמשים בה בטרם קשרנו המבטאים לשפת-אם מוצאם. …

את שמי הפולני-הנוצרי -״בוגומילה״, שפירושו ״חביבת אלוהים״  השלתי מעלי, כמו מגן שאין עוד חפץ בו ,כאשר הצגתי עצמי כ -״אילנה״ למנהלי כפר הילדים. ידעתי שמאותו רגע ואילך לא אזדקק עוד ל״מגן השמי״ ...

זו היתה  החוליה ראשונה בקבלתי את זהותי החדשה.
על כל צעד ושעל נתקלנו בסמליה של התרבות אליה נקלענו.

בבן שמן ,מדי בוקר בטרם נשמעה ברכת ה״בתיאבון״ של מרכז השכבה, הקשבנו לקטע של מוסיקה קלאסית ולפרק מספר התנ״ך שהיה לי זר לחלוטין.
הכל היה ראשוני. אכזוטי. מעולם אחר .עולם בו רציתי להטמע ולכן כנראה ספגתי את השפה העברית במהירות וכעבור כ-3 חדשים תקשרתי והתבטאתי בה בחופשיות יתירה.

אהבתי את בן שמן אולם המגמה החקלאית של בית הספר התיכון שהכינה את בוגריה להתישבות חקלאית על פי תורת הציונות החלוצית לא תאמה את חלומותי לעתידי, בעוד הדסים, הכינה  לבחינות בגרות  ובכך פתחה את שערי המוסדות להשכלה גבוהה בפני בוגריה.

 אני רציתי את להחזיק במפתחות עתידי בידי.

להדסים היפה והמטופחת הגעתי בשנת -1960. (אחרי חדשיים של לימודים אינטנסיביים של דקדוק אנגלי.) 

 3 מתוך 4 שנותי בהדסים עבדתי בבית המלאכה של פילי אלון . זו למדה אותי דיוק, נקיון העבודה ואת מלאכות-היד השונות :  אריגה, רקמה, קרמיקה, פסול בחימר, דפוס על בד ועוד, ועוד .

ל״עבודה״ היה ערך ייחודי בהכנה לחיים עצמאיים בחברה.
שם פגשנו סוג אחר של מחנכים ,מדריכים וחניכים עם כשרונות דומים. למדנו אחריות; משמעת ובענפים האחרים חניכיה התוודעו לנופי הארץ, צמחייתה ובעלי-החיים שבה.                  

בבית המלאכה של פילי פגשתי את אניטה שלימים היתה לחברתי  הקרובה והיקרה ביותר במשך 55 שנה. חברות-חיים אמיצה ונפלאה שנקטעה בטרם עת עם מותה.

אהבתי מאד את הדסים.  אהבתי את המגוון האנושי והחברתי אשר פגשתי שם. צילה צבירין שאף היא הגיעה מפולניה, היתה חברתי הקרובה בכתה ט'. ז'אנט הנסון הדרום-אפריקאית בכתה י'. אילנה כהן ילדת-חוץ ודליה דוד שהגיעה מטראנסילבניה היו בנות חדרי וחברותי הטובות בי"א וי"ב.

העולמות מהם הגיעו חברותי סקרנו אותי תמיד;  תולדות הקהילות היהודיות באותן ארצות ויחסיהן עם ציבור הרוב עניינו אותי.

 נהניתי מהלימודים ומהחוגים המגוונים מהם בחרנו בעיקר נהניתי מהחופש והאחריות לעתידי שהופקדו בידי .
אהבתי את השפה העברית והקפדתי ולהעמיק ידיעתי בה.

בהדסים רכשתי את זהותי היהודית - למדתי תולדות העם היהודי;  משמעות הציונות, מסורת ישראל, חגיה ומנהגיה, זה היה לי עולם בלתי מוכר ומרתק.

שלום דותן למד אותי לראשונה לא רק את סיפורי התנ״ך אלא גם את משמעותם ההיסטורית והפילוסופיות. הוא למד אותי גם להסתכל לתוכי ולשאול.
אוטו קראוס פתח בפני את עולם התיאטרון האנגלי;
גרטה - הבחינה באוזן מוסיקאלית ובחוש קצב וצרפה אותי ללהקת הריקודים של הכפר; ומשה זעירא, בטכסי ההבדלה של מוצאי שבת פתח לי צוהר אל הסיפורת היהודית והחסידית .
רק את ״יצירותיו״ של טובי הטבח לא למדתי לעכל ולכן תחת מיטתי היה מאגר מתחדש של תפוזי הפרדס שמאחורי ה״צריף״...

הדסים פתחה בפני עולמות שעד אז לא ידעתי על קיומם. ובכך קרבה אותי אל עצמי ואל מורשתי;
בהדסים בניתי חברויות שליוו אותי לאורך חיי;

הנוף המרהיב מגבעת הדסים והמראה הפתוח לפרדסים, לשדות ירוקים ולים נסכו בי שקט פנימי. 

הדסים פתחה את שערי נפשי הנעולים, אפשרה לי לפרוש את כנפי דמיוני ולעוף...

דצמבר 2024