מאשה (ליסטק) זריבץ

  *****

מפי בתה שרה'לה:

מאשה ליסטק נולדה וגדלה בורשה שבפולין. בגיל 16 עזבה את הבית  לעיר לודג' בפולין, לקיבוץ ההכשרה "בדרך" שהכין צעירים יהודים לעלייה לארץ. שם היתה עד גיל 18. החברים בהכשרה חיו חיי קיבוץ (קומונה), וחיכו לסרטיפיקטים לעלייה לארץ.
בקיבוץ ההכשרה גם פגשה מאשה את בעלה לעתיד, אייזיק זריבץ' שהיה בהכשרה זו באותן שנים, והם הפכו לבני זוג..

ב- 1.9.1939 פרצה המלחמה, סגרו את קיבוץ ההכשרה, ואמרו לכל אחד מהחברים לחזור  לביתו.

כשהמלחמה היתה בעיצומה, אייזיק, שהצליח עם משפחתו להימלט לרוסיה, שלח שליחים למאשה בוורשה עם המסר: "תלכי עם השליחים לחצות את הגבול, הם יבריחו אותך, ובואי אלי" .  מאשה סירבה לעזוב את משפחתה, אך אביה אמר לה: "תברחי, לפחות תצליחי להציל את עצמך".

היא עברה לרוסיה והצטרפה למשפחה של אייזיק שאימצה אותה. כל משפחתה של מאשה נספתה בשואה.

ברוסיה עבדה מאשה בבית חרושת לייצור טנקים, בתנאי עבודה קשים ומזון דל. כך היא עברה את המלחמה, שרדה, והתחתנה עם אייזיק.

אחרי המלחמה, אייזיק ומאשה חזרו לפולין. הם היו מאז ומתמיד פעילים ב"נוער הציוני" ובשליחות מטעם הנוער הציוני. הם עברו ממדינה למדינה במזרח אירופה, חיפשו ומצאו ילדים יהודים שאיבדו את משפחתם אך שרדו את השואה.
הם אספו את הילדים האלה, ובתנאים הקשים של אירופה של אחרי המלחמה, העבירו אותם ברכבות עד גרמניה.
כדי להבטיח מקום לכל הילדים באותו  הקרון, מישהו זרק דרך החלון את החפצים של הילדים לאחד הקרונות, אייזיק או מאשה, וכך האחד תפש את הקרון, והשני הביא את הילדים והכניס אם כולם לאותו קרון. כך התגלגלו באירופה ,עם הילדים היהודים שאספו, עד שהגיעו לגרמניה והתמקמו איתם ב"אחוזת וורבורג" שהיתה בבעלותו של יהודי גרמני עשיר בשם וורבורג, אשר תרם את המקום למטרה זו.
במקביל הגיעו לאותו מקום עוד קבוצות ילדים, ניצולי שואה, עם פעילים ציונים מארצות אחרות.

באחוזת וורבורג, מדריכי הצוות שיקמו את הילדים, נתנו להם מקום לגור, לאכול, לימדו אותם עברית, לימדו ריקודים ושירים עבריים, חגגו איתם את החגים היהודים, והכינו אותם לחיים בארץ, תוך כדי שיקום נפשי של הטראומה שהם עברו, עד כמה שהיה אפשר.

לאותו מקום נשלחה מהארץ צעירה בוגרת סמינר בשם ראומה שוורץ, שלימים הפכה להיות אשתו של הנשיא עזר ויצמן.

באחוזת וורבורג, חיכו כולם לסרטיפיקטים לעלייה חוקית לארץ שהיתה אז תחת המנדט הבריטי. ברגע שהגיעו הסרטיפיקטים, מאשה לקחה את 8 הילדים שבהדרכתה, ועלתה איתם לארץ. היא הביאה אותם לכפר הנוער הדסים, שבמקביל הכין את המקום לקליטת הילדים הראשונים הללו בפנימיה.

מאשה היתה בהדסים בקשר קרוב עם 8 הילדים שהביאה מאירופה.

מאשה היתה מנהלת מחסן הבגדים בהדסים. דאגתה של מאשה לכל ילדי הדסים שבפנימיה היתה דרך הבגדים – היא וידאה שלכל ילד יהיו בגדים, בגדי גוף, גרביים, כלי מיטה ומגבות נקיים, מגוהצים, ושלמים.

כל תקופת עבודתם בהדסים גרו בני הזוג זריבץ' וילדיהם בהדסים. בתחלה גרו בצריף שליד הרכבת , ושכנם היה דני דסה. כשעברו לשכונת בתים חדשה שנבנתה מול בית-החולים גרו בשכנות למשפחת דותן מצד אחד ומשפחת קשטן בצד שני.   אחרי שבנו עוד רצועת בתים לאורך הפרדס של
בית-חנון א' , גרה משפחת זריבץ' בבית הראשון, ולידה משפחת לרנר. כשהמשפחה היתה כבר ותיקה, היא עברה לגור ליד הגדר המערבית של הדסים, והשכנים היו: בצד -אילנה ועוזי כהן, מלפנים- משפחות דותן, אלון, וקפלן, ומאחור-משפחת סימון, משפחת ליבאי, ואילנה ויגאל ערד.

(מאי 2025)