ישעיהו גיאת

*****

ישעיהו גיאת על פינת החי. שנת 1951:

למעשה, ראשיתה של פינת החי מתחילה עוד בשנת תש"י, ביוזמתם של משוגעים מקבוצה ג'. באותה שנה, קבוצה ב' הכינה לעצמה גן פרחים דרומה מהמחסן. מובן שקבוצה ג' לא יכלה להשלים עם זה בשוויון נפש ואז נפלה ההצעה: נקים פינת-חי. ההתלהבות היתה כה גדולה עד שלא שאלנו איפה, איך, אלא מיד ניגשנו אל השטח שליד הבריכה, המוקף גדר ואשר תמיד נראה אידיאלי לכך והתחלנו בעבודה, עבודה מפרכת ממש, כי היו שם שרידי הבטון עוד מימי היציקה של הבריכה. ההתלהבות הראשונה היתה בעוכרנו, כבר למחרת הוברר לנו שבקרוב יעבור שם כביש ומובן שהתוכניות יתנגשו. המקום הבא שהוקצב לנו נשאר עד היום. אולם מה רבה היתה העזובה במקום הזה אז. מורד מלא עשבי בר וחילפה בגובה של חצי מ'. המראה לא שינה את מצב רוחנו ועוד באותו היום ניקינו את החלקה מהעשבים. כדי לתאר את גודל העבודה שעשינו, אומר בלי הפרזה, כלום לא היה מפינת החי, אף לא האדמה... במריצות סחבנו את האדמה ובמזחלות, כדי לישר את המורד ורק האלון הצעיר הנמצא כיום במרכז הפינה היה גם אז ואם יקרה נס ויפתח את פיו, יספר עד כמה שונה המראה. יישרנו את האדמה, הקמנו את שני הכלובים שישנם היום, גידרנו מסביב בחוטי ברזל, שתלנו מסביב קיקיון, עדרנו ערוגות כדי לזרוע מזון לבעלי החיים. המפליא הוא שלכל הכלובים שנבנו ולגדר לא היה כל תקציב. בנינו הכל ללא תמיכה כלשהי ואף לא תמיכה בכלי העבודה. רק את הרשות קיבלנו. גם את בעלי החיים השגנו בכוחות עצמנו. תנשמות תפסנו בבארות הסביבה, עכברים לכדנו במלכודות, יונים וארנבות קנינו בכסף שהשגנו מתוך אספקת קרפדות למכון, גידור משיירי חוטי ברזל שהתגוללו בכפר.

מה דעתכם על תמונות אלה: נערים יוצאים בלילה עם נרות ודליים לתפוס קרפדות. ילדים יוצאים בלילה - גם בימי גשמים - לבדוק את המלכודות, אם נתפסו עכברים. ילדים יוצאים בכל שבת עם כלובים, להביא פעם תנשמות, פעם אגמיות. והיו ילדים שרבו עם המחנכים על התמיכה לפינה.

מתוך החוברת "הדסים שלנו" עמוד 30.
בזמן כתיבת הכתבה היה ישעיהו בכתה ז'.