מרים סידרנסקי (קצנשטיין)

*****

אז,  באותם ימים  ב-1960, כשהגעתי להדסים הייתי הילדה הכי עשירה: היתה לי מצלמה, והיה לי טרנזיסטור... למי היה? כל ילד שהיה חולה והיה בבית –חולים קיבל ממני את הטרנזיסטור לימים שהיה שם.

באחת הפעמים נשלחתי לעבוד עם  ויקטור אזולאי בניקיון הקבוצה אם הבית היתה  חנה , אישה קפדנית מאוד.  היינו צריכים לעבוד עד  השעה 10:00 , אבל היינו זריזים וסיימנו הרבה לפני הזמן. אבל  חנה אמרה שאנחנו  צריכים לעבוד עד השעה 10:00 ואנחנו לא יכולים ללכת לפני הזמן. בפעם הבאה כשבאנו לעבוד, עבדנו ממש לאט, מרחנו את הזמן ... ( סוג של 'שביתה איטלקית'), ולא סיימנו את הניקיון עד השעה 10:00., אבסל ההינו צריכים ללכת..  חנה אמרה לנו: טוב, ממחר  תעבדו   כמו שאתם יודעים....

(אוגוסט 2024)

ומשהו ברצינות: את מרים גילה דני דסה בתחרויות הבוקר על שביל הכורכר לפני חדרי האוכל. בתחרויות הבוקר תמיד ניצחתי (סיפרה מרים). איריס השתגעה ממני. היו תחרויות בכפר בימי שבת,  שם ניצחתי בריצות ל- 100 מטר, ול-200 מטר. הצטיינתי באליפויות המוסדות של עליית הנוער. אז לא ידעו מה זה לאמן באופן מקצועי. דני דסה היה רקדן ומורה לריקודים. אחריו בא טומי שחם, וממש טיפח  אותי. שלח אותי עם גדעון אריאל לתחרויות ספורט מחוץ להדסים. היה לי סגנון טבעי משלי. היו לי הישגים מרשימים. בי"א הגעתי לנבחרת הנוער של ישראל והתחריתי במכבייה. בגיל שבע-עשרה כבר הייתי בבוגרים, והגעתי למקום שלישי בתחרות, וראשונה בין הישראליות.

אז הרגיש טומי שהוא הגיע לפסגת יכולתו כמאמן, והעביר אותי למרדכי מגלי בפתח תקווה. ממנו עברתי לעמיצור שפירא ב'הפועל תל אביב'.

היה לי כישרון טבעי. קשה לומר שהמאמנים הקנו לי סגנון, אבל הם עודדו אותי.

בהדסים היו נבחרות מעולות לכדורסל ולכדורגל, שזכו בגביעים רבים בתחרויות אזוריות וארציות של בתי ספר. כך הגשימו רחל, ירמיהו, דני וטומי את החזון של פרופסור משה שוובה להשתמש בספורט ככלי חינוכי חשוב לעיצוב הדור הראשון של הישראלים.

(מתוך הספר  'על מה חלמנו'  עמ'271 )