שבח וייס

*****

ב- 1947, בסוף דצמבר, הגענו, קבוצת ילדים רכובים על טנדר, מלווים בנוטר, ממחנה מעבר ב,אונים" (כפר סבא) למוסד קבוע, ל"הדסים". שם, בכפר הנוער שמיכאל קשטן היה  ממייסדיו, מצאנו מקלט בטוח. "עליית הנוער" הועידה אותנו ל"הדסים", אנו אודים מוצלים מאש, זכינו ב"הדסים" לבית חם. מיכאל קיבל את פנינו,  צורפנו לקבוצה ג', מיכאל היה מדריך הקבוצה. צורפנו לכיתה ו'. הוא שימש גם כמחנך הכיתה.

מיכאל ומלכה רעייתו, היפה בנשים, העניקו לנו רוב טוב ואהבה; משפחת קשטן היתה לנו לארץ ישראל היפה. בימים ההם של ערב העצמאות ובלילות תש"ח חשנו בבית חם, אוהב, קולט ומחנך. מיכאל, בן דור תש"ח, מתוך סמכות פדגוגית,  בסבלנות קורצ'אקית, מודעות חינוכית של מאקרנקו ודבקות במורשת השורשית של "בן שמן", עשה עמנו את "הפואימה הפדגוגית" שלו. מיכאל בעצמו עולה מוורשה, ספוג תרבותה הציונית הלוהטת של יהדות פולין, היה הגשר הצר דרכו שבנו מן הפלנטה ההיא לארץ כיסופנו. מיכאל בעל הנשמה העילאית, מיסודו של בעל השם-טוב, המורה  הפייטן, גרף אותנו לתוך הווי הארץ ובמידה שניתן להשתחרר מהלם השואה, הרי שמיכאל היה הפודה והמשחרר.

(שבט תשמ"ז 1987)

(לקוח מ'הדסים שלנו'  עמ' 54)