המשך קריאה דורון שריפי

...אני אומר לך מראש, אין לו סיכוי. איך הוא ישלים חומר לימוד של חמש שנים בחודש ושבוע?"

"אני בטוחה שהוא יעבור. אני אלמד אותו יום יום, תסמוך עלי! אני רק צריכה ספרי לימוד והוא יצליח.

עוד תראה", הפעם חיוכה היה אמיתי יותר וביטא גם את רצונה להוכיח את כישוריה כמורה.

"בבקשה... אני לא מאמין שהוא יצליח אך ראוי לנסות, לא? אם יעבור אפילו בציון של חמישים וחמש

הוא יתקבל. שלא תגידי שלא נתתי לכם צ'אנס. וגם ספרים תקבלו, כמה שרק תרצו".

חודש ושבוע למדתי מבוקר עד בוקר בהם פתרתי מאות תרגילים. לפני עלות השחר

התעוררתי בבהלה מלילה גדוש חלומות ליום המבחנים הגורלי. נסעתי לבדי לספריית

הדסים. שלמה אחי פגש אותי ואמר, שאם אצטרך עזרה הוא יחכה לי בקצה הבניין. נכנסתי

לאולם גדול, מלא בתלמידים מיואשים שבאו לשפר ציונים שליליים כדי לעלות כיתה.

התיישבתי ולבי הלם. זיעה קרה כיסתה את גופי. המבחנים חולקו והשעון החל לתקתק.

הבטתי בשאלון המתמטיקה ועיני חשכו. לא ידעתי כלום. אימה הציפה אותי. התאמצתי

לראות את האותיות והמספרים שריצדו לנגד עיני כזבובים במעופם. עצמתי עיניים, נשמתי

עמוק ולאחר דקות ארוכות התבהרה התמונה לפתע. ראיתי שאני בעצם מכיר את החומר

והתשובות נגלות כפאזל שמתחבר.

כעבור כמה ימים זומנתי לפגישה במשרדו המנהל והגעתי לפגישה עם תמר המודאגת.

זאב נעץ בי בשקט לא מוסבר מבט שלא הצלחתי לפרש.

"ש לי שאלה אחת לשאול אותך, דורון"  אמר בקול דרמטי שבישר רעות, "אתה העתקת

במבחנים? ואני רוצה לדעת את האמת!" הרעים קולו. מזווית עיני ראיתי את תמר מחייכת.

"מה? מה פתאום? לא העתקתי! לא העתקתי!" זעקתי בבהלה והבטתי במורתי.

"טוב, טוב... אני מאמין לך. תירגע. אבל תסבירו לי את התופעה כי זה נשגב מבינתי,

דורון! קיבלת תשעים וחמש במתמטיקה ושבעים וחמש באנגלית וזה לא מובן. איך עשית את

זה? אף אחד לא יכול להשלים חומר לימוד של חמש שנים בחודש ושבוע".

"אמרתי לך שהוא יצליח. אני יודעת מי זה דורון, הוא ילד מחונן".

"אני בטוח שגם למורה הפרטית יש חלק בהצלחה הזו. כל הכבוד לך, תמר, זה הישג

מדהים", החמיא לה המנהל. אילו ידע כמה צרחות ואיומים חטפתי אולי היה מבין מה עוד

הניע אותי להצליח...