מתוקה (נעמי) קורנברג (אורלנדר)

*****

להדסים הגעתי בגיל 10 בזכות אלטשולר חבר של המשפחה מפולין שעבד בכפר הנוער הדסים בהנהלת חשבונות.

כששמע שעלינו לישראל הגיע לביקור לפגוש את דודתי ודודי וסיפר להם על כפר הנוער והמליץ שהילדים (אני ואלכס אחי) נעבור לגור בכפר.

דודתי נחרדה! בשבילה להעביר את הילדים ל"מוסד" אחרי כל מה שעברו היה לא אפשרי כלל וכלל.

אלטשולר לא קיבל את הלא של דודתי כתשובה וביקש להגיע בשבת לאסוף אותה ואת הילדים ברכב מהדסים לביקור ללא התחייבות :)

הגענו להדסים-  כבר בכניסה ראו עינינו כרי דשא ירוקים, עצים פורחים וערוגות פרחים מסודרות למשעי, בתי אבן חדשים עם חלונות צרפתיים וילדים מתרוצצים על הדשא שמחים ומאושרים, ליבי געה משמחה.. גם חברתי עליזה מפולין הייתה בין ילדי הכפר.

דודתי שאלה אותי ואת אחי מה דעתנו ואנו אישרנו בכן מתלהב.

בתום הביקור אמרה דודתי לאלטשולר "אני מסכימה שהילדים יעברו לתקופת ניסיון"..

ובכך שינתה את מסלול חיי לעד.

גדלתי וחונכתי בפנימיית הדסים 10 שנים, סיימתי יסודי, תיכון וסמינר למורים ויצאתי משכילה ובטוחה בגיל 20, התגייסתי לצה"ל כמורה חיילת.

כפר הנוער הדסים היה הבית, הוא הפך אותי מילדה מהגרת עם פחדים וסיוטים.

לאישה שמחה, שזופה, רקדנית מלאת שמחת חיים, מוקפת חברים ואנשי חינוך מהמעולים ביותר.

סדר היום בהדסים היה מלא ושופע עם לוז צפוף ומשמעת הדוקה ובריאה, לוז ששילב בין לימודים, עבודה חקלאית ופנאי.

6:30 השכמה לכולם – עם שטיפת חדרים וסידור מוקפד של החדר וכלי המיטה.

 *אותי שומר הכפר והכלבה של הדסים העירו כבר ב- 5:30 לחליבת בוקר בתיכון (לי עצמי היו 4 פרות וחלבתי אותן בידיים) נהניתי משעות הבוקר המוקדמות .

8:00 ארוחת בוקר- כל הקבוצה יחד

יום לימודים

ארוחת צהרים

ואחה"צ זמן לשעורים, חוגים, חזרות, חברות וחברים

ארוחת ערב והסתודדויות בחדר עם החברות, לישון הלכנו אחריי יום מלא פעילות

הצוות בהדסים- המורים, המדריכים ואימהות הבית דאגו לנו כמו לילדיהם, חינכו לדרך ארץ, לימדו, טיפחו, גידלו ואהבו

האוירה בהדסים הייתה משוחררת ויחד עם זאת מוקפדת

האסתטיקה הייתה בראש מעיניו של ירמיהו המנהל, אוי ואבוי אם כיסויי המיטה לא היו מתוחים לפינות המזרנים.. מהפרטים הקטנים עד הגדולים גידלו אותנו לתשומת לב, כבוד ומשמעת בריאה.

 השנים היו שנות הצנע במדינה אך לנו בהדסים לא חסר דבר, את הבוקר התחלנו בארוחה שכללה- קערות דייסה וניל או שוקו, ½ ביצה קשה, לחם אחיד, ירקות ומרגרינה (וחמאה בשבת).

כל אחד השתתף בחוג אחד לפחות – מקהלה, להקת ריקוד, נגריה לבנים ומלאכת יד לבנות (כולל סריגה על נולים).

הספרייה פעלה במרץ ושקקה חיים.

חיינו היו פשוטים, מלאים שמחה וצחוקים, את העבר שמנו מאחור.. הרשו לנו להיות ילדים.

החגים בהדסים

החגים היו ההיי- לייט של השנה, כולנו חיכינו להם וההכנות החלו חודשים רבים לפני כל חג

שבועות היה ה- חג עם המופע המרכזי שבו כל הילדים לקחו חלק בעשייה, בניצוחם של

גרטה האגדית- המורה לריקוד

גיל אלדמע- על המוזיקה

צבי .... – על ההצגות

וחיה אשתו- סטיילינג וביגוד

אני שרתי במקהלה והייתי רקדנית וסולנית בלהקת הריקוד

המופעים היו עוצרי נשימה על המרפסת הגדולה של חדרי האוכל או באמפיתאטרון עם צלם שהוזמן במיוחד מתל אביב, אורחים מחו"ל, תורמים ונציגי ויצ"ו קנדה שהתפעלו מהפנימייה לדוגמא.

(אוגוסט 2024)