(אוריך) אלי לובלינר

*****

נולדתי ב- 1938 בבירות  שבלבנון  למשפחה אשכנזית  פולנית. ההורים היו גרושים, וחיינו ברובע היהודי עם משפחת אחותה של אמי ועם סבתא.

החיים  בלבנון היו טובים !  היהודים חיו טוב, היה בית כנסת, והילדים הלכו לבית ספר "אליאנס".

דברים התחילו להשתנות לאחר הקמת מדינת ישראל! המוסלמים התחילו להתקיף יהודים, ובלילות ניסו לפרוץ לרובע היהודי, ואני זוכר שהמשפחה ניסתה להסתיר  אותנו בבית מתחת למיטות, בתוך הארונות וכדומה. אני זוכר שהיו צעקות כאשר ניסו לפרוץ לדירות. המשטרה שהיתה, אני חושב, ברובה נוצרית, הגנה על היהודים.

בבית דיברנו יידיש ושמענו את החדשות מ'קול ישראל' ביידיש, כך שהשכנים לא ישמעו. אני זוכר שהיו מגיעים שליחים מארץ ישראל, ורצו לעזור ליהודים להגיע לארץ. הייתי יושב  עם הדוד שלי ומקשיב לחדשות מהארץ. הפכתי אז לציוני, והתחלתי לבקש מאמי לעלות לישראל, אבל היו לה שם חיים טובים, והיא לא רצתה לזוז מביירות. אמרתי לה שאם היא לא מוכנה לבוא איתי, אעשה זאת לבדי. המשפחה התכנסה והחליטו לשלוח אותנו ארצה דרך טורקיה, ששם היתה לנו גם משפחה.

בשנת 1951 הגענו לארץ, בתקופת הצנע! היות ואמי היתה צריכה לעבוד, המשפחה בארץ חיפשה עבורי מקום, מוסד, ומצאו דרך משפחת קוסטרינסקי, שהיה להם בן , אני חושב ששמו אלישע, שלמד פעם בהדסים. בהתחלה  היה לי מאוד קשה. התגעגעתי לחום של כל בני המשפחה שהיו סביבי, ועכשיו אני לבד בעולם אחר! אבל עם הזמן, הודות למורים, למחנכים, ולחברים שהיו לי שם- הכל השתנה! לפעמים לא היה לי חשק לוותר עליהם למספר ימים ולנסוע לתל-אביב! רוב הזמן ,חוץ מלימודים, כל יום  עבדתי בלול, או ברפת, או בחדר האוכל, או במקום אחר. חדר האוכל היה המקום ששם אהבתי לעבוד, כי הייתי מחלק את המנה האחרונה, לפי הצורך, בעיקר , לפי הצורך שלי.

שני מורים מחנכים  שאהבתי, והיה לי איתם קשר טוב, אף על פי שלא התרכזתי הרבה בלימודים. הרגשתי את החום האבהי שהם הקרינו: עם אבינועם קפלן יכולתי לצחוק.  למשל- הייתי מורח משחת שיניים לפני שהיה נכנס לשיעור, וכאשר היה נכנס היה צועק:" אלי לובלינר החוצה". כולם היו צוחקים, וגם הוא. המצב התחיל להשתנות כאשר לא אני הייתי זה שמרח את הידית עם משחת שיניים, והייתי צריך לעוף מהכיתה.

זאב אלון – זה היה משהו אחר!  הוא היה מרשים בידע שלו, והכבוד שהיה לאנשים ולילדים אליו. גם לאחר שסיימתי את הדסים, הייתי בא לביקור המוסד, בתקווה לפגוש אותם.

אני לא יודע מה היה קורה אתי ועם ילדים  אחרים ,אם אנשים כמו זאב אלון, אבינועם, לוניה אם – הבית , אישה עם לב גדול, רחל המנהלת ואחרים- לא היו.

(נובמבר 2024)