חנה גנד (ורוניקה בלונדר)

 *****

1960 -הפרק הקסום- 'הדסים' .

המון טבע, המון ילדים, מעט מבוגרים, 5 בנות בחדר די קטן, מחסן בגדים בקצה המדרגות ולידו המועדון. חדר אוכל, תורנויות מטבח ושביל ראשי היורד מחדר האוכל לקבוצות. פריחת עצי האקציה המקבלת את פנינו כשחוזרים לכפר אחרי חופשת פסח.

1963- תיכון.  הגיעו המון ילדים חדשים  מכל מיני מקומות.  וההרגשה שלי היתה כאילו  הילדים האלה ( החדשים, שהגיעו לתיכון) הם "לא משלנו", הוותיקים....

בת 14, היכרתי נערים ונערות במקום מגורי בנתניה. נוצרת עבורי חבורה עירונית עם סוג בילויים שונה מאשר בהדסים. שם פגשתי את החבר הראשון  שלי,  (איתו גם התחתנתי),  יצאתי לנתניה פעם בחודש  ולפעמים פעמיים עם אישורי יציאה מפוברקים, נחשפתי  לבילויים ולמסיבות בבתים של החבר'ה  מנתניה. התנתקתי מחיי החברה  בהדסים.

ב- י"ב 1967 מלחמת ששת הימים, אני זוכרת  שוחות שחפרנו הפרדס ליד קבוצת הרכבת.  למדתי שנה 1 בסמינר בהדסים, וב- 1968 התגייסתי למשטרה במקום לצבא (שרתתי 10 שנים), וב- 1969 התחתנתי, ופרק אחר בחיי התחיל.

כיום, כאשר אני  קוראת את החוויות שלכם כקבוצה, צר לי שהתנתקתי מכם. אתם האחים והאחיות שפספסתי בנעורי.

(פברואר 2024)