צבי שקולניק

*****

הגעתי להדסים אחרי פחות משנה מאז עלייתי לארץ עם אמי ואחי הקטן ממני ב-6 שנים, והכרתי כבר 2 בתי ספר בארץ - בקרית ביאליק וברמת גן,.בגרמניה - שם למדתי 4 שנים ב-3 בתי ספר, בערים שונות, אחרי שעזבנו את פולין - בה למדתי 3 שנים בבית ספר קומוניסטי פולני. הדסים הייתה עבורי בית הספר היסודי השביעי. הגעתי עם שלוש שפות בפי ועברית הולכת ומתגבשת. אך ללא יכולת ממשית לכתוב באף אחת מהן. לימים, איבחן אותי חברי הטוב לכיתה ישראל וינקלר, (לימים ד"ר לפסיכולוגיה ומומחה באיבחון וטיפול במאותגרי למידה,) שהייתי דיסלקט לא מאובחן. זאת כבר אחרי שקיבלתי תואר מהטכניון של אדריכל ומתכנן ערים.

שש השנים שלי בהדסים היו טובות ביותר עבורי. (לעומת חלופות אפשריות אחרות).

הגעתי לכיתה ז', כחמישי לחדר בקבוצה ג', בה היינו עם תלמידי כיתה ח'. 4 מיטות בכל פינות החדר + מיטה תחתית, שביום הוכנסה מתחת אחת המיטות ולכן הייתה קצרה יותר. כל חודש התחלף הישן בה, וכפיצוי היה משוחרר מתורנות שטיפת החדר היומית. לחדר הייתה רצפה מיוחדת. מצולקת מנפל שאריאל זילבר, כמה שנים קודם, הביא מחולות דורה והתפוצץ בחדר. אריאל איבד את כף רגלו ואת מקומו בהדסים. נשארו הצלקות ברצפה והסיפור.

ירמי וייסמן מכיתה ח' קיבל את פני ובערב, לקול צהלת כמה ילדים אחרים, אמר לי שכל אחד חייב שתהיה לו חברה ונקבע שעלי ללכת ולהציע חברות לתהלה דרורי מאגף הבנות, שהיה נפרד ובחצי קומה גבוה מאגף הבנים. תהלה הייתה מופתעת לגמרי. צחקה והסבירה לי שעבדו עלי. היא, מוזיקאית מלידה, הייתה למנטורית הראשונה שלי בתחום. נשארנו ידידים טובים גם בתיכון, בצבא ועד היום.

אחד מחברי לחדר היה מנחם חכמון שהיה חברי לחדר גם אחר כך בקבוצות אחרות, עד י"ב. איתו נמשך קשר חברי הדוק גם אחרי הדסים, עד למותו בגיל 61 והיום הקשר נמשך עם משפחתו. הוא היה עו"ד בולט בתחום דיני עבודה, היה בורר של מפלגת העבודה. על שמו, ולזיכרו, קראו כיכר בבית ברל.

בכתה ח' הייתי כבר וותיק ומוכן לקליטת חדשים. דוברי גרמנית בפרט. כך הכרתי את פטר בנדל שהגיע לכתה ז' מוינה. חברות שנמשכה גם בתיכון, כולל נסיעה משותפת לחו"ל לבית אביו בוינה ומשם בטרמפים לבית הורי ששהו אז במינכן – גרמניה.

אל התיכון בהדסים עברתי כברירת מחדל בגלל מצב בית משפחתי (לא זמין ונגיש).

את השליש הראשון בכתה ט' סיימתי עם חמישה שליליים (היה צריך לכתוב יותר) ואולטימטום שאם לא אשתפר מיד .. החוצה. בלית ברירה, שיפרתי את ציוני וייצבתי את תושבות הקבע שלי בהדסים. אהבתי את הלימודים ואת המורים. למרות שהתקשיתי כאמור בכתיבה, זכיתי ליחס מעולה הן מצד הילדים והן מצד המורים שלמרות תוצאות בינוניות במבחנים, האמינו שאני לא טמבל.

אהבתי גם את כל מה שמעבר לתכנית הציונים. השתתפתי בהצגות של משה זעירי, בלהקת המחול של גרטה סלוס ובספורט אצל טומי שחם. הן באטלטיקה קלה והן בשחייה.

עבודה -  התחלתי בלול אצל דוד הלולן, עוד ביסודי. עם צילה היפה, הגדולה ממני בכמה שנים, שבילבלה לי את ההורמנים.
בלול, השלבים – לצרכי הפרייה, חדרים מלאים תרנגולות עם תרנגול אחד. העבודה הייתה לתת אוכל, לאסוף את הביצים בתקווה שהן מופרות ומדי פעם לפנות את פגרי העופות שהותקפו בידי חברותיהן שגילו דם בעקבות הטלה. הבנתי שהתרנגולות לא נחמדות. אבל הן הכירו אותי כי עם כניסתי לחדר בירכו אותי בקירקורי עליצות אבל כשבאתי עם מי מחברי, הן היו נכנסות לפאניקה צורמנית.

ללול היה גם ענף אווזים אותן הייתי רועה בשטח שבין עצי הגויאבה במטע בכוון כפר נטר. שם נשביתי בטעם ובריח הגויאבה. עד היום, בעוברי ליד דוכן גויאבות אינני יכול שלא לקנות כמה.

בכיתה י' עברתי לפלחה אצל שלמה פוגל. מקום שאהבתי בגלל הנהיגה בטרקטורים כבומן, אך עם הזמן זה הפך לקודם כל בגלל שלמה פוגל. איש חינוך מופלא שביסס אצלי מושגים במכונאות ושימוש נכון בכלי עבודה שנשארו לי כתחביב עד היום.

כשהורי לא היו בארץ, היו קייצים שנשארתי בהדסים ... לעבוד (בזמן שילדי השמנת מכל הארץ באו לבלות בקייטנת היוקרה של וולטר פרנקל). היינו קבוצה קטנה וכך יצא לי לעזור לווטרינר שבא לטפל בהמלטה של אחת הפרות. נהנתי לעזור והוא היה מרוצה מעזרתי. פרה אחרת פתחה את רגלה כשניסתה לדלג מעל גדר תיל. אחרי שתפר אותה, הוא הורה לי למרוח לה משחה נגד זיהום בכל יום עד לביקורו הבא. לא עבדתי ברפת אבל לא נמצא מי שיעשה זאת. הפכתי לעוזר הוטרינר. גם אחרי החופשה, כשהיה מגיע, היה שולח לקרוא לי. החלטתי להיות וטרינר כשאהיה גדול. הרצון ללמוד וטרינריה ליווה אותי גם בצבא.

מורים ...

אוטו ודיטה קראוס המורים לאנגלית. הורים לשמעון שהיה חברי לכיתה. דיטה לימדה אותי ביסודי. חכמה, רכה ואימהית. אוטו בתיכון. הוא היה איש חכם, פילוסוף, עם חוש הומור. פעם כשרצו לזרוק   אותי מהדסים, הוא עמד לצידי... פעם אחרת הציע לזרוק אותי.

זאב אלון מנהל התיכון אחרי רחל שפירא ומורה לספרות, לימד אותי לאהוב ספרות למרות קשיי בכתיבה שלי. אצלו למדתי לקרוא רק את הכתוב ולא להסחף אחרי פרשנים.

אפרים גת- הוא האדם שנתן לי "פוש" להאמין בעצמי, שאני תלמיד טוב. באחד השיעורים, אפרים הכריז באוזני התלמידים של הכיתה המקבילה, שאם יש תלמיד שמבין - זה צבי שקולניק! כל זה בגלל שבבוחן פתע, במקום לכתוב את התשובה, ציירתי מזיכרון את מושבת הפוליפים עם חיצים המפרשים את חלקי הציור.

חוה דותן: היתה מורה חשובה לי מאד. היה לי לא נעים לא לקבל 100 אצלה במבחן , כי הייתי חבר של מירי, הבת שלה... חוה ארגנה גם חוג למתימטיקה, והיה בינינו קשר מיוחד- היא, כמוני, ידעה פולנית וגרמנית  והשאילה לי ספרים בשפות האלה. חוה היתה אינטלקטואלית אמיתית. בסוף לא ידעתי במי אני מאוהב יותר. בבתה או בה.

בנות ...

מכיתה ז' ,הרבה ניסיונות להבין ולאהוב אותן. בי"ב מצאתי את אהבת חיי. עליזה מזרחי מהכיתה המקבילה. זה נמשך עד היום. חיי גמלאים אחרי גידול בן גל ובת כרמל ועכשיו שי וירדן, הנכדים מהם.

(נובמבר 2024)