צפרירה צפרא שימל (האובר)

*****

דווקא אהבתי ספורט, למרות שהייתי על סף עילפון בסופו. כל שנה השגתי את אות הספורט מכסף ואפילו הייתי בנבחרת הכדורסל של הכפר, שאתה נסעתי לכל התחרויות במחוז. אף לא באחת מהן שיחקתי ולו פעם אחת על המגרש- בכולן ישבתי על הספסל בלבד, כי הייתי בעתודה. ואילו במקומון השרון דאז הודפס גם שמי בין המנצחות . גזרי העיתונים המעידים על כך ,שמורים עד היום אצל מרים סידרנסקי.

עד מהרה מצאתי את הספורט שהומצא במיוחד בשבילי: טניס-שולחן, משחקים באולם קריר ומוצל ומקפצים סביב חצי שולחן בקושי. גם פעילות וגם לא מעייפת. ביליתי שם את מירב זמני.

בקיץ נאמר לי, כי עלי להשתתף ב"תחרות פינג-פונג בנות של אזור השרון" בהרצליה. הסכמתי. למה לא? הזדמנות לבקר את אבי בהסעה של הכפר. הגעתי למקום התחרות בשעה הנקובה. המתחרות האחרות טרם הגיעו. הבנים החלו מתחרים, ואילו אני הורשיתי ללכת לדרכי, עד שיקראו לי.

אבא שלי שמח לראותני ועוד יותר על שאני מתחרה בפינג-פונג. בשנות השלושים הוא היה אלוף גרמניה במקצוע זה ( קטעי העיתונות הגרמנית היו תמיד ב-מ-ק-ר-ה בכיס מקטורנו). והנה, עכשיו בתו ממשיכה את דרכו. רק אחה"צ נקראתי להגיע במהירות לבית "הפועל" לתחרות.

בכניסה שמעתי את הכרוז מודיע ברמקול: "ואל הבמה תעלה מנצחת הבנות של אזור השרון- צפרירה שימל. קבלו אותה”. עליתי לבמה לצדו של איזה בחור מתנשף ומזיע. שנינו קיבלנו גביעי מנצחים ואחריהם תשואות רמות מהקהל. הסתבר, כי מלבדי לא הגיעה לתחרות אף מתחרה. מה שנקרא בטרמינולוגיה של הספורט: ניצחון טכני.

כעבור זמן מה הוזמנתי לתחרות הארצית. אפילו לא השבתי להם. ארצית? קטן עלי !!! רק לאולימפיאדה אלך .

(מתוך 'הדסים היה הבית' 2006)

(אפריל 2024)