מינה בראונשטיין (מוזס)

*****

אחרי השואה הגעתי לקפריסין,  משם למוסד 'אונים' שבכפר סבא, ובגיל 14 , ביוני 1948, הגעתי להדסים. הדסים היתה אז בתחילתה. הגענו כקבוצה. הבנות, כשראו את המקום, לא רצו לרדת מהמשאית... היה רק חול וחול.

היינו קבוצת ילדים מגורדוניה. תחילה שיכנו אותנו בבנין ה'רכבת', ומולו היה מחסן הבגדים. על המחסן היתה אחראית מלכה, שכולם פחדו ממנה. באותו מקום היה חדר המלאכה של פילי ואני עבדתי שם. רקמתי מפה, והיא ניתנה במתנה לגב' רוזוולט כשביקרה בהדסים...  

אחרי  זמן מה שגרנו ברכבת, חילקו אותנו לקבוצות: בקבוצה ב'  ו-ג' היו בנות גילי  . בקבוצה ג' המדריך שלנו היה דב זמיר (בעלה של רוני, אלמנתו של יאיר שטרן) עם הבן יאיר, ואחר כך נולדה הבת מירי.   אם הבית היתה מירה קפלן (אשתו של אבינועם).                                                                                      

 כל הקבוצה שהגיעה מגורדוניה, למדה בכיתת הכנה. המורה שלנו היתה נורה אבידן, שהיתה אהובה מאוד. היא לימדה עברית, וגם שירים, ומולדת. בימי ששי נהגה להקריא לנו סיפור בהמשכים- אני זוכרת את  'בישימון ובערבה' של הנרי סנקביץ, 'הנסיך המאושר' של אוסקר ווילד. פעם נורה נתנה לי משימה: להכין הרצאה על הרי יהודה...

נורה היתה אישיות מקסימה, מורה מעולה , והיתה  כמו אמא.

בסיום ההכנה, חילקו אותנו לכיתות. רוב הילדים  נשלחו לכיתה חקלאית. אני , שהייתי טובה במתמטיקה, נשלחתי לכיתה ח' .

מיכאל קשטן היה מורה  שלנו לספרות, מורה ואדם נהדר. הוא לימד אותנו שירים של אדגר אלן פו (העורב ועוד), קראנו איתו את רבינדראנט טאגור, אלה זכורים לי עד היום. בתנ"ך, הוא לימד אותנו את קוהלת ואת איוב- שכנראה לא היו בתוכנית הלימודים, וגם אותם אני זוכרת.

היו אלה שנים מאוד משמעותיות בשבילי.  בהדסים קיבלתי הרבה כלים לחיים .

 (נובמבר 2024)