רינה וקסמן (זילברברג)

*****

בשנת 1957 הגעתי  להדסים עם אחותי אירית , באמצע כיתה ג', יתומה מאם.

יום הולדתי ה-9,  היה אמור להתקיים בשבת עם  כל הילדים, ועם  כיבוד שהביאה  המשפחה.

לצערי, ביום חמישי לפני האירוע, אבי נהרג בתאונת דרכים.

בהדסים החליטו שלמרות המקרה, חגיגת יום ההולדת תתקיים! והיא אכן התקיימה עם חברים ועם כיבוד.

רק ביום ראשון, אחרי יום ההולדת, בישרו לי על מותו של אבי.

אחרי שנים , הבנתי שהיוזמה היתה מיוחדת ונוגעת ללב  משום שבאותו סוף שבוע לא חילקו באף קבוצה עיתונים, דבר שהיה נהוג מדי שבוע בשבוע. לא חילקו עיתונים, כדי שאף אחד מהחניכים, מאף קבוצה, לא יראה מודעת אבל על מותו של אבי.

לצוות העובדים והמנהלים בהדסים, היה חשוב לחגוג לי את יום ההולדת  ולעשות הכל כדי לחסוך ממני את הכאב ביום המיוחד שלי. חשבו על הכל: על כיבוד, על תוכנית, ועל העלמת העיתונים, ועטפו אותי באהבה ובחום.

הייתי 10 שנים נפלאות בהדסים, מכיתה ג' ועד סוף י"ב 1967.

(אפריל 2024)