רינה עטיה

*****

נולדתי בלוב. בשנת 1948 אבי נפטר ממחלה, ואמי, נשארה עם 4 ילדים...  בשנת 1951 עלינו לארץ, וגרנו במעברה בפרדסיה.

כשסיימתי את בית הספר היסודי,  במעברת פרדסיה, המורים שלי המליצו על התיכון בהדסים.

במהלך שנות הלימודים שלי בכיתות ט' ו-י' נסעתי יום יום  מפרדסיה להדסים. בכיתה י' רציתי לעזוב את הלימודים, וללכת ללמוד פקידות כדי להרוויח כסף ולעזור לאמי  שעבדה מאוד קשה   כדי לפרנס אותנו. המורים בהדסים לא הסכימו. היה דיון והוחלט להכניס אותי לפנימייה כדי להקל על המשפחה. היה לי קשה מאוד לעזוב את הבית- כ ולכן כל יומיים נסעתי הביתה, עד שהבנתי שאני צריכה להישאר בפנימייה. 

למדתי מכיתה ט' עד י"ב, ועברתי את בחינות הבגרות. אלו היו שנים יפות עם המון לבטים וקשיים בבית (כי אמי ואחי המשיכו לגור במעברה במשך כ-10 שנים.)

אחרי התיכון נסעתי לירושלים להירשם  ללימודי רפואה באוניברסיטה. כשאמרו לי את הסכומים שצריך לשלם עבור הלימודים, נבהלתי: מאיפה אוכל להשיג כאלה סכומים? לא היה לי השכל אז, לומר להם שאני בת יתומה, עולה חדשה, ואמי אלמנה שעדיין מתחבטת בקשיי פרנסה...

וכך ..חזרתי להדסים וסיפרתי למורים שלי  את מה שהיה בירושלים. הם רשמו אותי לסמינר בהדסים, והסבירו לי שאת התשלום עבור הלימודים בסמינר, אוכל להשלים אחרי סיום הלימודים, כשאקבל משכורת מעבודתי בהוראה. זה הרגיע אותי.

העבודה שלי בסמינר היתה מאוד מעניינת. הייתי אסיסטנטית של אבינועם קפלן, המורה לביולוגיה. שם שחיתי בזרם שאהבתי- בעלי חיים, הכנתי מפות, של חד-תאים  ומה לא?

 לימים, כשהפכתי להיות מורה בישראל, שלחו אלי תלמידות מהדסים להסתכלות בשיעורים שלי: זו היתה חוויה נעימה ומחמיאה..

6 השנים בהדסים עיצבו את אישיותי כמורה וכאדם במדינת ישראל.

אני מודה לאייזיק , לרחל שפירא, לשלום דותן, לזאב אלון - ולכל אלה שלא נתנו לי לנשור מבית הספר,ועשו הכל כדי שאמשיך  בלימודי.

 (ספטמבר 2024)